התקפי חרדה הם תופעה שכיחה מאוד בעולם המערבי. עקב הנטייה להסתיר את ההתקפים, לא רבים יודעים שבערך אדם אחד מתוך עשרה חווה התקף כזה לאורך השנה. מה זה בדיוק התקף חרדה? באילו גילאים הוא מופיע ובאיזה נסיבות? התשובות לשאלות אלו ונוספות במאמר הבא.
מהי ההגדרה של התקף חרדה
לפני שנדבר על הגיל ועל היבטים נוספים של התקף חרדה, כדאי שנבין מהי ההגדרה המדויקת של ההתקף. כמו עם הפרעות נפשיות נוספות, התופעה הזאת מאובחנת באמצעות המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי שנקרא DSM ובו משתמשים הפסיכיאטרים בישראל. המדריך הזה עובד לפי שורה של תסמינים שצריכים להיות על מנת לאבחן הפרעה מסוימת, וכך גם לגבי התקפי חרדה, או התקפי פאניקה. לפי המדריך, כדי לאבחן התקף חרדה צריך שיתעורר פחד חזק או חוסר נוחות חזק הכולל לפחות 4 תסמינים מתוך הבאים: סחרחורות, פעימות לב חזקות, רעידות, הזעה, ערפול וטשטוש, תחושה של ניתוק מהגוף, בחילות, מחנק, תחושה של סכנה גדולה, תחושה של ניתוק מהמציאות, בעיות המערכת העיכול, הירדמות של איברים בגוף, גלי חום, פחד מאובדן שליטה, וצמרמורת. מעבר לכך, המדריך האמריקאי מסביר שיכולים להיות סימפטומים נוספים להתקף חרדה המשתנים מאדם לאדם ובין אזורים שונים בעולם לפי הנהוג בהם, ומצד שני ייתכנו אנשים שיחוו פחות מארבעה תסמינים ועדיין חווים התקף חרדה – רק שבצורה יותר קלה.
יכול לעניין אותך גם:
טיפול בחרדות
טיפול בדיכאון
טיפול רגשי
על כל פנים, תנאי חשוב ביותר הוא שתסמינים האלו יגיעו לשיא כעבור עשר דקות לכל היותר. מדוע תנאי זה חשוב? מפני שהתסמינים שתוארו לעיל יכולים להופיע גם עקב בעיות אחרות, למשל אירוע לבבי או התקלות במשימה ארוכה מעוררת פחד, ואנו צריכים להבדיל את התקף החרדה מאירועים אחרים. למעשה, בבתי החולים ידוע שחלק נכבד מהפונים למיון בתלונה על התקף לב, סובלים למעשה מהתקף חרדה. עוד חשוב לציין כי התקף חרדה נמשך לכל היותר חמש שעות. אמנם אין זו הגדרה של המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי אך הדבר ידוע, ולכן רצוי גם לזכור כי התקף פאניקה חולף מעצמו בסופו של דבר – גם אם בשעת הסערה נראה שהוא עומד להישאר כאן לתמיד. בנוסף, למרות שהתקף החרדה בהחלט עלול לעורר את התחושה שהאדם עומד למות או להשתגע – הדבר אינו קורה. ההתקף חולף והאדם אמנם נשאר תשוש לאחר החוויה המתישה – אבל הוא בחיים.
אז באיזה גיל מקבלים התקף חרדה?
האמת היא שהתקפי חרדה יכולים להופיע בכל הגילאים, החל בילדים, דרך בני נוער ועד למבוגרים וקשישים. יחד עם זאת, המחקרים מעידים על כך שבתחילת הבגרות ישנה שכיחות יותר גבוהה של התקפי חרדה באוכלוסייה. ייתכן שאחד הגורמים לכך הוא שאדם צעיר עדיין אינו מצויד בכל כלי התובנה והכוחות הנפשיים על מנת להתמודד על משא החיים, ומצד שני זהו הזמן בו הוא נאלץ להתמודד עם מטלות ודרישות גבוהות וחדשות בכל המישורים. עוד עובדה מעניינת היא שגברים נוטים פחות להתקפי חרדה לעומת נשים. גם לעובדה זו יכולים להיות הסברים שונים, למשל שנשים נוטות יותר לדאגות ולהעלאת מחשבות חוזרת ונשנית, או נוטות יותר להגיב רגשית אל העולם.
ואם כבר דיברנו על הגילאים, כדאי שנקדיש כמה מילים לגורמים להתקף חרדה כפי שהם יכולים להתבטא בחייהם של אנשים בגילאים שונים. נתחיל בילדים, למרות שבדרך כלל התקפי חרדה אינם מופיעים בגילאים צעירים שלפני שלבי ההתפתחות המינית. אנו מתחילים בילדים מפני שמה שעובר עליהם יכול ללוות אותם לאורך השנים ולהפוך אותם לבעלי סיכון גדול יותר להתקפי חרדה.
אם כן, ישנם ממצאים המראים כי קיימת נטייה יותר גבוהה להתקפי חרדה אצל ילדים הגדלים במשפחות בהן ההורים תופסים את העולם כרווי סכנות. ילדים אלו קולטים את התפיסה הזו מהוריהם ומאמצים אותה באופן מודע ובלתי מודע, מה שיוצר נטייה מוגברת לתגובת פאניקה אל מול גירויים שאינם ממש מצדיקים אותה. דוגמא נוספת היא של בני נוער אשר גדלו בבתים שבהם היה דגש חזק על הישגיות והצלחה, וכעת הם מגיעים לתקופה של בחינות הבגרות. עבור ילדים כאלו הגדלים עם תפיסה פרפקציוניסטית וביקורת עצמית גבוהה, עלול המבחן ליצור איום משמעותי על חוויית הקיום ומכאן ליצור התקף חרדה.
עוד קבוצת ילדים העלולים לסבול יותר מהתקפי חרדה הם אלו הלוקים בתסמונות שונות הקשורות לספקטרום האוטיסטי, וגם ילדים שעברו חוויות קשות כמו אובדן אדם קרוב, תאונת דרכים, התעללות פיזית או נפשית, או גירושי ההורים ופירוק התא המשפחתי. כמו כן מצויים ביתר סיכון ילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז הנוטלים ריטלין שהוא תרופה ממריצה ומעוררת, וילדים הסובלים מבעיות פיזיות נוספות.
יחד עם זאת, כפי שאמרנו השכיחות הכי גבוהה של התקפי חרדה מצויה בתחילת הבגרות, כאשר האדם עושה את צעדיו הראשונים בעמידה בכוחות עצמו. דוגמא ראשונה לגורמים להתקף מהווים אנשים המביאים עימם מהבית את תפיסות העולם שעליהן דיברנו לעיל, או בעיות בריאות ותסמונות שונות. מעבר לכך, בגילאים אלו צריך להתמודד ביתר שאת וביתר עצמאות עם תביעות החיים, למשל בתור סטודנט האמור לפרנס את עצמו ולעמוד במשימות האקדמיות, כמו גם באתגרים חברתיים וזוגיים. מחקרים מעידים כי ככל שהאדם נמצא בתקופה לחוצה בחייו עם רמות סטרס גבוהות ומתמשכות, כך הוא מצוי ביתר סיכון לפתח התקף חרדה. לדוגמא, סטודנט שמאבד אדם קרוב ואהוב, שאינו מצליח למצוא תעסוקה ואינו יכול להתגורר בבית הוריו, שעבר תאונת דרכים, או כל שינוי משמעותי או גורם המייצר עומסים ולחצים משמעותיים על החיים.
ולגבי אנשים בגילאים יותר מבוגרים, כאן השכיחות כאמור יורדת (גם בילדים היא נמוכה יחסית). יחד עם זאת, התקף חרדה בהחלט יכול להופיע בגילאים יותר מתקדמים בעשורים הרביעי, החמישי וכן הלאה. גם כאן משחקים תפקיד משמעותי לחצים, עומסים ושינויים בחיים, ולכך מצטרפים היבטים נוספים. לדוגמא, יש אנשים המפתחים עם השנים חרדה מפני טיסה וכאשר הם חייבים לטוס עלול להתפתח אצלם התקף חרדה. את אותו הדבר ניתן לומר לגבי חרדה בחינות, שאמנם אינן אותו הדבר כמו באוניברסיטה או במכללה, אך בהחלט מצויות במקום העבודה – למשל לקראת נשיאת דברים בפני קהל או בהצגה של מצגת. כמו כן, בגילאים מתקדמים יותר מתחילות להופיע מחלות העלולות לסכן את החיים, למשל תחלואת או התקף לב, וכעת רמת העיסוק והדאגה של האדם לגבי חייו הולכת ועולה. הדבר מעלה את דרגת הסטרס ועלול להוביל לבסוף להתקף חרדה.
בין התקף חרדה להפרעת פאניקה
יש אנשים הסובלים מהתקפי חרדה שחוזרים על עצמם, ואז הדבר מוגדר בתור הפרעת פאניקה. גם להפרעה זו יש כמה הגדרות יותר מפורטות במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי, אך במאמר זה לא נדון בהן. יחד עם זאת, חשוב להבין שהתקפי חרדה חוזרים, כלומר הפרעת פאניקה, עלולים להוביל להימנעות מפושטת מאוד מכל גורם העלול לעורר את ההתקף. כך האדם הולך ונסגר בביתו עד כדי כך שהוא מתקשה לצאת ממנו. במקרה זה כבר מדובר בהפרעה שנקראת אגורפוביה שפוגעת בצורה משמעותית ביותר באיכות החיים ובתפקוד. לכן, בכל מקרה מומלץ לקבל טיפול פסיכותרפי או פסיכולוגי כבר לאחר התקף החרדה הראשון ובכל גיל.
