אבחון של חרדה יכול לסייע בהתוויית ההתערבות הנכונה, אם כי ניתן בהחלט לטפל בחרדות גם ללא אבחון פסיכיאטרי. בשורות הבאות נבחן את ההגדרות השונות של חרדה ואת האבחון שלה לסוגים שונים.
חרדה כתגובה מוגזמת
ראשית, חשוב להבין את ההגדרה של חרדה. מדובר בפחד חזק שנגרם עקב גירוי שלא אמור לגרום לתגובה כזו. אכן, פחד הוא חלק טבעי מהחיים ויש לו תפקיד חשוב בהגנה עלינו מבחינה פיזית ומבחינות אחרות. יחד עם זאת, אם הפחד מופיע בצורה חזקה כתוצאה מגירוי שלא ממש מצדיק אותו, מדובר בחרדה. אם ניקח למשל מבחן באוניברסיטה או בבית הספר, ברור שכולנו מתרגשים במידת מה לקראתו ואולי גם לחוצים ומתוחים. אבל אם הפחד הוא חזק מאוד ואפילו משתק, זאת אומרת שהבחינה נתפסת באופן שממש מאיים על הקיום שלנו, וזוהי תגובה מוגזמת יחסית למציאות.
יכול לעניין אותך גם:
טיפול בדיכאון
טיפול רגשי
איך מטפלים בהפרעות חרדה קשות?
מי מאבחן חרדה?
כפי שנראה בהמשך, ישנם סוגים שונים של חרדות. הגורם האמון על אבחון שלהן הוא פסיכיאטר. חשוב לדעת כי חלק גדול מהאוכלוסייה סובל מעת לעת מחרדות, אך ממש לא כולם הולכים לפסיכיאטר על מנת לקבל אבחנה. נהפוך הוא, מרבית האנשים פונים לטיפול של פסיכותרפיסטית או פסיכולוגית גם ללא אבחנה, ובכל זאת מקבלים טיפול אפקטיבי עבור החרדה שממנה הם סובלים. במילים אחרות, אין צורך להגדיר ולאבחן במדויק את החרדה על מנת לטפל בה, ובמרבית המקרים אין צורך ממשי לגשת לפסיכיאטר.
יחד עם זאת, קיים גם חשש מוגזם מפני פסיכיאטרים. מדובר ברופאים שהתמחו בתחום של בריאות הנפש וביכולתם לאבחן קשת רחבה של בעיות, הפרעות ומחלות נפשיות, וכמו כן ביכולתם להמליץ על הכיוון הטיפולי ולרשום תרופות מסוימות שמטרתן להרגיע ולייצב. מבלי להיכנס לדיון אודות תרופות פסיכיאטריות, נציין כי לא כל אדם המגיע לפסיכיאטר יוצא עם מרשם. נהפוך הוא, במרבית המקרים הפגישה מסתיימת ללא המלצה על תרופות או אפילו עם אבחנה.
על כל פנים, אבחון של חרדות מצוי בידי הפסיכיאטר, ובהתאם לאבחנה הוא יכול להמליץ על הכיוון הטיפולי. כיצד הפסיכיאטר עושה זאת? הוא נפגש עם המטופל ושואל אותו כל מיני שאלות, למשל מתי הוא מרגיש את החרדה, באילו נסיבות באיזו עוצמה, מה הוא בדיוק חווה – דפיקות לב מואצות, הזעה, דאגות, האם יש התנהגויות וטקסים נלווים לחרדה, האם החרדה מונעת ממנו לבצע פעילויות שונות, מתי זה התחיל, וכן הלאה. כמו כן, שאלה חשובה מאוד שבוחן הפסיכיאטר היא עד כמה החרדה מפריעה לתפקוד היומיומי ולאיכות החיים. ברור שהחרדה מפריעה, אך חשוב מאוד להבין עד כמה – האם היא נחווית רק מדי מספר שבועות כשהאדם עומד להיבחן, לדבר בפני קהל או לעלות על מטוס, או שהיא מלווה אותו במידה זו או אחרת כל הזמן, או משהו באמצע. כמו כן, צריך להבין עד כמה היא מששבת לו את החיים, כלומר האם ניתן להסתדר איתה פחות או יותר, האם היא פוגעת קשות בזוגיות או בקריירה שלו, האם היא מלווה בהתקפים חזקים, וכן הלאה. יש לציין כי הפסיכיאטר ישאל גם על הרקע הרפואי, בדגש על מקרים של חרדה שמהם סבל האדם בעבר וכמו כן על הימצאות חרדה במשפחה, שכן לעיתים קיים מרכיב תורשתי.
בכל מקרה, על סמך השאלות הללו רושם לעצמו הפסיכיאטר את מאפייני החרדה לפי מספר פרמטרים של תסמינים. מטבע הדברים, כל אחד חווה תסמינים שונים במקרים שונים, ובדיוק לשם כך חשוב להבדיל בין חרדה אחת לשנייה על מנת לתת טיפול הולם. את רשימת התסמינים שערך משווה הפסיכיאטר למדריך, כלומר ספר הדרכה לפסיכיאטרים שיוצא באמריקה ועובדים איתו בישראל. לאור ההשוואה של תסמיני המטופל להגדרות במדריך מגיע הפסיכיאטר לאבחנה שרשומה בו. כך מתקבלת האבחנה ולאור זאת יכול הפסיכיאטר להמליץ על טיפול – למשל פסיכותרפיה, תרופתי או שילוב של השניים.
אילו סוגים של חרדות ישנם?
למעשה ישנם סוגים רבים של חרדות ודרכים שונות לסווג אותם. כך לדוגמא, ישנו סוג של חרדות המכונה פוביות והמשמעות היא שגירוי אחד ספציפי מעורר תגובה חזקה של פחד. לדוגמא, יש אדם הסובל מפחדים עזים מטיסות, אחר מעכבישים, ממקומות סגורים, מבחינות, ממעליות, ממקומות פתוחים, מנחשים, וכן הלאה. במרבית המקרים מדובר בחרדות שנחשבות "פשוטות" יותר מפני שהן מתמקדות בגירוי אחד ולכן השפעתן על החיים פחות מהותית. יחד עם זאת, כמובן שפחד ממקומות פתוחים או ממקומות סגורים יכול להשפיע באופן משמעותי על החיים, ולכן לא מדובר בהגדרה גורפת. למעשה, אגורפוביה שהינה פחד לצאת מהבית נחשבת לחרדה קשה למדי שכן האדם מוצא את עצמו מתקשה מאוד לצאת מביתו ולנהל חיים תקינים.
סוג נוסף של חרדות ניתן להגדיר כשייך למישור הבינאישי או החברתי. לדוגמא, יש אנשים המרגישים פחד עז כאשר הם צריכים לדבר בפני קהל, יש כאלו המרגישים פחד גדול במקומות הומי אדם, יש המפחדים ממפגשים אינטימיים יותר, וכיוצא בזאת. כמו כן, ישנו סוג של חרדות הקשור במישרין לטראומה שעבר האדם בחייו, וניתן לכנות אותן בשם הפרעה פוסט טראומתית. מדובר למשל באנשים שנפגעו בתאונת דרכים או היו עדים לה, אנשים שהיו עדים למותו של אדם קרוב או למוות בכלל, אנשים שהשתתפו במלחמות, אנשים שנפגעו מבחינה מינית או באלימות בהיותם קטנים או בוגרים, וכן הלאה. מדובר בחרדה המתבטאת בין היתר בהימנעות מפני מקומות וסיטואציות שמזכירים באופן כלשהו את האירוע, למשל הימנעות מנסיעה ברכב, הימנעות מכניסה לרחובות צרים, חשש גדול מפני גברים, וכדומה.
עוד סוג של חרדה שראוי לציין כאן הוא החרדה המוכללת, שנקראת גם חרדה מפושטת. כאן מדובר בחרדה שאין לה גורם ספציפי אחד, כמו מעליות או מטוסים, וגם אין לה בהכרח גורם אחד כמו טראומה מהילדות. יחד עם זאת, היא מפשוטת על פני תחומים וזמנים רבים בחיים, ולמעשה האדם נמצא במשך מרבית היום ברמה זו או אחרת של דאגה וחששות, ורמה זו או אחרת שלך הימנעות מפעילות. מדובר בחרדה הנחשבת לקשה יחסית מפני שהיא משתלטת על היבטים רבים של החיים ופוגמת קשות בתפקודו של האדם. סוג אחרון של חרדה שנזכיר כאן, אם כי יש עוד סוגים, הוא הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. מדובר בהפרעה שבה האדם סובל ממחשבות מעוררות חרדה אודות מאפיינים שונים בחיים, למשל פחד מפני מחלות, לשלום יקיריו, מפני אסונות וכיוצא בזאת. על מנת לשכך את החרדה הוא מבצע פעולות כמו ניקוי תדיר של הבית, נעילה של דלת הבית מספר פעמים, שטיפת ידיים בסבון עד זוב דם, וכדומה. לכאורה פעולות אלו אמורות לעזור לו להתמודד עם החרדה ולהשכיח אותה, אך למעשה הן הופכות את המצב למורכב יותר מפני שאינן עוזרות, אך גם קשה מאוד להפסיק אותן. יש לציין כי במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי האחרון הוציאו את הפרעה אובססיבית קומפולסיבית מתחום הפרעות החרדה, אם כי יש בה בהחלט מרכיב בולט של חרדה, וכל מטפל שיקבל מטופל הסובל מהפרעה זו יתייחס למרכיב החרדתי שבה.
זו הייתה סקירה קצרה של סוגי חרדות ויש עוד סוגים. כאמור, האבחנה אינה הכרחית על מנת לקבל טיפול, אך מצד שני אין צורך לחשוש ממנה או מהפגישה עם פסיכיאטר.
