אנשים רבים סובלים מחרדות, כאשר חלקם עונים להגדרות של הפרעות חרדה. יחד עם זאת ישנן הפרעות חרדה שנחשבות חמורות יותר מאחרות, ובמאמר זה ננסה להבין מהי הפרעת חרדה חמורה מבחינת התסמינים, ההגדרות וההשפעה שלה על החיים בכללותם.
לא בהכרח הגדרה מדויקת
בקרב אנשי המקצוע מקובל לדבר על הפרעות חרדה חמורות, אם כי הדברים אינם בהכרח מבוססים על הגדרות מדויקות. למעשה, לעיתים קרובות ההגדרה של הפרעה "חמורה" מבוססת על התחושה הסובייקטיבית שחווה המטופל, על חומרת התסמינים שהוא מדווח עליהם, על היותה של החרדה קשה להתמודדות באופן עצמאי ואף עם אנשי המקצוע, על היעדר גורמים ברורים להופעתה, ועל השפעתה הנרחבת על מהלך החיים והתפקוד היומיומי. אם כן, למרות שאין בהכרח הגדרה של "הפרעת חרדה חמורה" ישנן הפרעות שעונות יותר אל הפרמטרים שצוינו לעיל בהשוואה לאחרות. כדוגמא ראשונה נביא את הפרעת החרדה הטורדנית כפייתית.
יכול לעניין אותך גם:
מהי הפרעת חרדה מפושטת ואיך לטפל?
10 התסמינים להתקף חרדה
איך לטפל בחרדות קשות?
OCD – הפרעת חרדה טורדנית כפייתית
הפרעה זו המכונה גם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית נחשבת לאחת החמורות שבהפרעות החרדה. מדובר בהפרעה שמאפייניה העיקריים מתחלקים לשניים: הראשון הוא מחשבות חוזרות ונשנות שמעבר לשליטתו של המטופל אשר גורמות לו לסבל, כמו דאגות, מחשבות על מוות, על פציעה, על מחלה וכן הלאה. המחשבות האלו יוצרות הרבה מתח, חששות ודאגה, וכאן נכנס לתמונה המאפיין השני של ההפרעה, שהוא התנהגויות קומפולסיביות. כלומר, התנהגויות חוזרות ונשנות שהמטופל לכאורה "בוחר" בהן על מנת להפחית את המתחים והחרדות שמעוררות המחשבות הפולשניות, ואולם הוא מגלה שהטקסים האלו שהוא מבצע אינם באמת מועילים. יחד עם זאת, הוא אינו יכול להפסיק לבצעם וכך נראות על פני השטח התנהגויות שנראות יוצאות דופן, כמו צורך לנעול שוב ושוב את הדלת, שטיפת ידיים פעמים רבות, דילוג על פני משטחים מסוימים ברחוב, וכיוצא בזאת.
ההגדרה הפסיכיאטרית של הגדרה זו מגיעה ממדריך הפסיכיאטרים האמריקאי בשם DSM, אשר איתו עובדים הפסיכיאטרים בישראל. יש לציין כי המדריך הזה משתנה ומתעדכן מדי מספר שנים, ודווקא בעריכה האחרונה הוצאה ה- OCD מתחום הפרעות החרדה ונכנסה לקטגוריה מקבילה. יחד עם זאת, אין ספק שקיים בה מרכיב של חרדה ומרבית אנשי המקצוע מתייחסים אליה כאל הפרעת חרדה לכל דבר. על פי המדריך, כדי לאבחן OCD צריך שיופיעו מחשבות פולשניות וטקסים אשר לוקחים זמן רב, פוגעים בשגרת היום של האדם ובמישורי חייו העיקריים, או יוצרים רמה גבוהה של מתח. מעניין לציין שדווקא בהפרעה זו קיימת הגדרה של הפרעה "חמורה", או יותר נכון דירוג המתבסס על רמת התובנה שמפגין האדם למצבו. כך לדוגמא, אדם שאין לו כל תובנה באשר למחשבות הפולשניות שלו והטקסים שהוא מבצע כדי להימנע מהמתח, מוגדר כמצב יותר חמור. לעומת זאת, ככל שהתובנה יותר טובה, כך מדובר במצב יותר קל של ה- OCD, אם כי כאמור היא תמיד בגדר הפרעה קשה יחסית להפרעות חרדה אחרות.
דוגמא נוספת – הפרעת חרדה מוכללת
עוד דוגמא להפרעת חרדה הנחשבת לחמורה יחסית היא הפרעת חרדה מוכללת, המכונה גם הפרעת חרדה מפושטת. מה ש- "חמור" בהפרעה זו הוא לאו דווקא התסמינים שלה (כמו התנהגויות יוצאות דופן שגוזלות הרבה זמן ופוגמות באופן ממשי בחיים – במקרה של OCD). התסמינים דומים למדי לאלו של הפרעות חרדה אחרות וכוללים למשל פעימות לב חזקה, רעידות, הזעה, כאבי ראש, חוסר שקט, נטייה לכעס ולבהלה, בעיות במערכת העיכול ועוד. וכמובן, האדם סובל מהרבה חששות, פחדים ומתחים. ואולם, במקרה זה מה שקובע את החומרה הוא היותה של החרדה מפושטת על פני תחומים שונים ומרכזיים בחיים. אכן, לפי ה- DSM שאותו הזכרנו לעיל, האבחנה של הפרעת חרדה מוכללת מתבססת על דאגות וחרדות שמופיעות לפחות חצי שנה, למשך רוב הימים בתקופה זו, ונוגעות בכמה היבטים בחייו של המטופל כמו קריירה, משפחה, בריאות, מבחנים וכדומה. זאת, בניגוד להפרעות חרדה אחרות אשר בהן התסמינים ממוקדם במישור אחד או בגורם אחד, למשל חרדה מפני מקומות סגורים, מקומות פתוחים, גבהים, מעליות, מטוסים, עכבישים, דיבור בפני קהל וכיוצא בזאת. המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי מונה עוד מספר תסמינים של חרדה מוכללת ובהם עייפות רבה, קושי להתרכז, נטייה לרגזנות, בעיות בשינה ומתיחות בשרירים, אשר לפחות חלקם מופיעים בהקשר לדאגות, לפחדים ולחששות – שהם התסמין המרכזי של ההפרעה. מעבר לכך, האבחנה של הפרעת חרדה מוכללת מצריכה שהסימפטומים יביאו לפגיעה משמעותית במישורי חיים מהותיים לאדם, ושיובילו ליצירת סבל.
יש לשים לב, שרבים מאיתנו חווים מעת לעת פחדים ודאגות, אך אלו אינם נחשבים בגדר "הפרעת חרדה" מבחינת המגדיר האמריקאי, אם אין בהם כדי לגרום להשפעה ומצוקה אמיתית ומתמשכת על החיים. כאשר ישנה השפעה כזו אנו עוברים להגדרה של "הפרעת חרדה", וניתן לומר שככל שההשפעה יותר נרחבת, חזקה וקשה – כך מדובר בהפרעת חרדה חמורה.
דוגמא אחרונה – הפרעת דחק פוסט טראומתית
לפני שנעבור לדיון בהגדרות של הפרעת חרדה חמורה ומקורותיה, נביא עוד דוגמא אחרונה להפרעה שכזו. מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומתית הידועה גם בשם PTSD אשר למרבה הצער נפוצה יחסית בישראל עקב המצב הביטחוני השורר באזור לאורך השנים. על פי ה – DSM, על מנת לאבחן את ההפרעה הזו נדרשים מספר פרמטרים. הראשון הוא חשיפה לאירוע טראומתי שאיים בצורה ממשית על חייו של האדם או על שלמותו הפיזית והנפשית, בין אם במציאות או לפי תפיסתו, ובין אם האיום היה עליו או על אנשים בסביבתו או היקרים לליבו. כך למשל, נסיבות טראומתית כאלו יכולות להיות פציעה בפיגוע, עדות לפיגוע, השתתפות בקרבות במלחמה, אונס או כל פגיעה מינית אחרת, תאונת דרכים, ועוד.
כמו כן, הפרעת חרדה זו מלווה בהימנעות חזקה מפני דברים שיכולים להעלות את הטראומה על פני השטח, בין אם מדובר באנשים מסוימים המזכירים את האדם הפוגע, מקום בו האירוע קרה או מקום דומה לו, וכן הימנעות מרגשות ומחשבות הקשורים אל אותו האירוע. ואולם, ההימנעות אינה מונעת את הסימפטומים החודרניים כמו סיוטים בלילה, זיכרונות קשים שפולשים למודעות ללא שליטה, תסמינים של חרדה כמו דופק מהיר ולחץ דם גבוה. מלבד זאת, אנשים הלוקים ב- PTSD נוטים להפגין מחשבות ורגשות שליליים כלפי עצמם, כלפי האירוע הטראומתי וכלפי העולם בכללותו, למשל חוסר אמון וביטחון באנשים אחרים, היעדר רגשות חיוביים, פחדים וכעסים, האשמה עצמית והאשמות של אחרים, והם גם נוטים להגיב באופן תוקפני או כועס, ולהפגין התנהגויות של הרס עצמי.
הפרעת דחק פוסט טראומתית נחשבת לחמורה משתי סיבות עיקריות – הראשונה היא התסמינים הקשים כפי שניתן לראות מהרשימה שלעיל. יש לציין כי מדובר ברשימה חלקית בלבד, וישנם עוד סימפטומים העלולים להופיע, כמו שיתוק מלא או חלקי של הגוף, חוסר יכולת להירדם בלילה, ועוד. מצד שני, לא כל התסמינים צריכים להופיע על מנת שתתקבל אבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומתית. הסיבה השנייה שבגללה נחשבת הפרעה זו לחמורה, היא שקשה מאוד להכחיד אותה. כיום ידוע שאם נעשית התערבות מהירה מאוד בשעות ובימים שמייד אחרי האירוע, יש יותר סיכויים להקטין את הסיכוי לפיתוח התסמונת. ואולם, מרגע שהיא קיימת היא יכולה ללוות את האדם לכל חייו, וקשה מאוד לשאתה, לחיות איתה ולהכחיד אותה.
כמה מילים על הפרעות חרדה חמורות
כפי שאמרנו בתחילה, הפרעות חרדה חמורות אינן בהכרח עניין של הגדרה קבועה ואחידה, אלא של חוויה סובייקטיבית. כאמור, אחד המרכיבים העיקריים הוא חומרת התסמינים, כאשר יש אדם אשר מתייחס אל התסמינים ומפרש אותם בצורה קלה יותר, ואילו האחר בצורה קשה יותר. מכאן ברור שהאדם השני סובל יותר (גם אם הדבר סובייקטיבי לחלוטין) מהחרדה, והיא גם משפיעה בצורה חזקה יותר על מהלך חייו. זהו כאמור המרכיב השני של הפרעה חמורה, כפי שראינו בדוגמא של החרדה המפושטת, והוא מידת ההשפעה על החיים. ככל שהחרדה יוצרת יותר קשיים, מובילה להימנעויות, ויוצרת הפרעה מהותית לתחומי החיים העיקריים, כך היא נחשבת חמורה יותר. יתרה מכך, ככל שהחרדה מתפשטת ומשתלטת על החיים כך עשויות להתלוות לה בעיות נוספות, בין אם מדובר בהפרעות נפשיות כמו דיכאון, ובין אם בעיות בריאותית עקב הקשרים ההדוקים שבין הגוף והנפש.
עוד חשוב לציין כי לא פעם הפרעת חרדה הנחשבת ל –"קלה" הופכת עם הזמן להפרעת חרדה חמורה. כיצד הדבר קורה? ובכן, כאשר אדם סובל מחרדות ואינו פונה לטיפול הן נוטות להתפשט לעבר תחומים אחרים בחייו. ניקח לדוגמא אדם הסובל מחרדה לא קשה של דיבור בפני קהל, ובתחילה הוא מתקשה להופיע ולנאום בפני קבוצות שונות של אנשים. ואולם, מכיוון שאינו מטפל בחרדה מתחזק המנגנון של רתיעה מפני דיבור מול קהל, בין אם מדובר בקבוצה של עשרות אנשים, עשרה אנשים או אף אנשים בודדים. אדם זה יתחיל עם הזמן לחפש סיבות ותירוצים על מנת שלא להופיע בפני קהל, אפילו אם לא מדובר ב- "הופעה" או נאום אלא רק דיבור רגיל בציבור. הוא יתחיל לחשוש לפני פגישות עסקיות, ישיבות במסגרת העבודה, העברת מצגות וכן הלאה. החששות האלו וההימנעויות עלולים להתפשט גם למפגשים בינאישיים נוספים, למשל אירועים משפחתיים. כלומר, מה שהחל בתור חרדה מפני הופעה מול ציבור גדול, הולך ומתרחב אל כל המעגלים של דיבור בקבוצות אנשים מכל הסוגים.
בד בבד, האדם הזה חווה מטבע הדברים תחושה של אובדן ביטחון, ירידה בערך העצמי, תחושת דכדוך, הרבה חששות ודאגות, השקעת אנרגיה מרובה בהימנעויות, מחשבות חוזרות ונשנות על מצבו, ולכך יכולה להצטרף פגיעה ממשית בקריירה, בחיי המשפחה וביכולתו להתפתח ברמה האישית והמקצועית. כפי שראינו, אחד המאפיינים של הגדרה חמורה היא מידת השפעתה על חיי האדם, וכאן אנו רואים כיצד חרדה המתחילה במשבצת אחת הולכת ומכסה את המסך כולו.
מי מועד לחרדות חמורות?
על השאלה הזו אין תשובה אחת ויחידה. המחקר המדעי מראה שקיימים ככל הנראה מרכיבים ביולוגיים – תורשתיים מאחורי חרדות חמורות, המתבטאים למשל בעוררות גבוהה של מערכת העצבים. כמו כן, ייתכן שלמערך המשפחתי והקהילתי בו גדל האדם כילד תהיה השפעה, וככל שהוא מחזיק בתפיסות בסיסיות של עולם מאיים וקשה – כן עלולה להתפתח הפרעת חרדה חמורה יותר. מלבד זאת, ישנו כמובן סיפור החיים של כל אחד מאיתנו, או "הגורל" של כל אחד, וכפי שראינו הפרעות חרדה חמורות יכולות לנבוע מתוך מצבים של אלימות כמו מלחמות או פיגועים, מצבים אישיים כמו גירושין או פיטורין, פגיעה מינית, תאונות דרכים וכיוצא בזאת.
אנו רואים שיש אנשים המפתחים הפרעת חדרה חמורה, לעומת אחרים שאינם מפתחים הפרעה כה חמורה תחת תנאים דומים. אחד המרכיבים עשוי להיות מידת מוכנותו של האדם להכיר במצוקתו ולפנות לקבלת סיוע, בין אם מדובר בתמיכה מהמשפחה, מהחברים הקרובים ובוודאי מבעל מקצוע. ואולם, מאחר שלא פעם אנשים נבוכים ומעדיפים להסתיר את החרדה שנתפסת כ – "חולשה" הם אינם מקבלים את התמיכה הכל כך חשובה. אמנם טיפול מקצועי או תמיכה של המשפחה אינם מבטיחים כי החרדה "תיעלם" אבל הם בהחלט נותנים את הכוחות להתמודד עימה בצורה טובה ומכילה יותר. הכוחות האלו מאפשרים לאדם לחיות עם החרדה חיים מלאים ושלמים, להמשיך ולהתפתח מבחינה אישית, משפחתית, חברתית ומקצועית, וכמובן שהטיפול המקצועי גם מסייע בהקלה של התסמינים ובמתן כלים חשובים להתמודדות.