טיפול בדכאון

כל אחד מאיתנו עשוי לחוות מעת לעת תחושות של דכדוך, כאשר מצב הרוח נמוך ואנרגיות ירודות, כשאין ממש חשק לצאת פעילויות והמחשבות לא שמחות או מלאות תקווה במיוחד. זהו חלק טבעי מהחיים בתור אדם המופיע כתגובה לשינויים ומשברים, אובדן או מחלה, בשל תזונה לא מאוזנת והרגלים לא בריאים, ועוד. יחד עם זאת, בדיכאון מצב הרוח הירוד ותחושות ותסמינים נוספים נעשים תכופים וממושכים הרבה יותר, ובמקרים אלו חשוב לפנות לקבלת טיפול מקצועי.

בין דכדוך לדיכאון

טיפול פסיכותרפי יכול להועיל למגוון מצבים המצויים על הקשת שבין דכדוך לדיכאון. יחד עם זאת, ראוי להדגיש שישנו הבדל גדול מאוד בין קצות הקשת. היום נפוץ מאוד השימוש בביטויים כמו "אני בדיכאון" או "אני מדוכא" אך למעשה מדובר בדכדוך חולף שיכול להתבטא בעצבות, חוסר הנאה מפעילויות, קושי להירדם, חוסר שקט, בעיות ריכוז וכדומה. מתוך התפיסה של הגישה הטרנספרסונלית אפשר להתבונן על תקופות דכדוך גם בתור הזדמנות להבנה מעמיקה יותר של הרצונות והכמיהות העמוקות, של הצרכים והחלומות, של הקשר שלנו עם הסביבה, של חיינו הרוחניים ושל החומות וההגנות שסוגרות אותנו. בעזרת המטפל אפשר להעמיק אל היבטים חשובים אלו, שעלו כעת ביתר עוצמה, ומתוך הבנתם גם לשבור את המעגל השלילי שנוצר ולהשיב את הכוחות ואת התפקוד התקין עם תובנות חדשות שהתווספו בטיפול. יחד עם זאת, כפי שאמרנו קיים הבדל משמעותי בין מצבים של דכדוך ובין דיכאון, כפי שנראה להלן.

הצד השחור של הקשת

דיכאון קליני הוא הקצה השני של הקשת. ניתן לומר באופן גס כי הוא דומה לדכדוך, רק חזק וממושך הרבה יותר. בניגוד לדכדוך, דיכאון מוגדר כהפרעה נפשית ואבחנתו ניתנת בדרך כלל על ידי פסיכיאטר. האבחנה נעשית בהתאם למדריך הפסיכיאטרי האמריקאי שנקרא DSM ובו מצויה רשימה ארוכה של סימפטומים שיכולים להעיד על דיכאון. לא נתאר כאן את כל התסמינים, רק נאמר כי חלקם או רובם צריכים להופיע לאורך יותר משבועיים רצופים, כדוגמת עצבות ומועקה, הפרעות לשינה, מצבי רוח שמשתנים באופן קיצוני, חולשה ועייפות, שינויים בתיאבון ובמשקל, חוסר אונים, תפיסת עולם פסימית, ועוד תסמינים הקשורים למישור הפיזי, הרגשי, הקוגניטיבי והנוירולוגי.

אין ספק כי דיכאון קליני מהווה הפרעה קשה ביותר, כאשר במילה "הפרעה" הכוונה היא לפגיעה משמעותית בכלל היבטי החיים – ביכולתו של אדם להתפרנס (ואף לקום מהמיטה), ביחסיו עם משפחתו הקרובה, עם חבריו והסביבה, ובאופן שבו הוא חווה את החיים בכלל.

כמה מילים על הטיפול הפסיכותרפי בדיכאון

לפני שנדבר על הטיפול הטרנספרסונלי, נסביר בקצרה שהטיפול בדיכאון בפסיכותרפיה עשוי להתבסס על גישות שונות, בהתאם להכשרתו של המטפל, תפיסתו הטיפולית, הכלים המצויים באמתחתו, ומצבו של המטופל. 

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נחשב לקצר וממוקד יותר לעומת הגישה הפסיכודינאמית, מבית מדרשו של פרויד, אשר יורדת יותר אל "המעמקים". בטיפול זה הפגישות מתמקדות יותר בסיפורו האישי של האדם בהווה ולאורך חייו, בדגש על אירועי חיים טראומתיים, חלומות, כעסים עצמיים ועל אחרים, קונפליקטים שבין היבטים בלתי מודעים ובין המודע, וכדומה. המטרה הבסיסית של גישה זו היא לעודד ולעורר את ההבנה העצמית ולאפשר לאנרגיות נפשיות מסוגים שונים, בדגש על כעסים מודחקים, למצוא את דרכם החוצה ולהתפרק בצורה שאיננה הרסנית.

יש לציין כי במקרה של דיכאון קליני, לעיתים ישולב הטיפול הפסיכותרפי ביחד עם תרופות פסיכיאטריות, וזאת בהתאם למצבו של המטופל. אכן, ישנם מקרים שבהם מתעורר צורך בתמיכה פיזיולוגית – נוירולוגית התורמת לאיזון הכוחות הנפשיים, ומכאן גם להתקדמות טובה יותר בטיפול עם הפסיכותרפיסט. מדובר בתרופות נוגדות דיכאון ממספר קבוצות המעכבות ספיגה של מוליכים עצביים במוח, בדגש על סרוטונין ונוראפינפרין, אשר השפעתן מתחילה להיות מורגשת כעבור שבועיים – שלושה מעת התחלת נטילתן.

מהי בעצם פסיכותרפיה טרנספרסונלית?

כדי להבין מהי פסיכותרפיה טרנספרסונלית יש להתחיל בשיעור היסטורי בן ארבע שורות: את תחילת הפסיכולוגיה המערבית אנו מוצאים בפרויד שפיתח עם אחרים את הגישה הפסיכו-דינאמית שעליה דיברנו לעיל. לאחר מכן יצאו משורשים אלו ענפים נוספים אשר הראשיים שבהם הינם הפסיכולוגיה הקוגנטיבית-התנהגותית (CBT), ובשנות השישים של המאה העשרים גם הגישה השלישית שנקראת הומניסטית- אקזיצטנציאלית. מתוך הענף השלישי יצא והתפתח הענף הרביעי שנקרא פסיכולוגיה טרנספרסונלית.

כבר מתוך שמה של גישה זו ניתן להבין כי היא משלבת בין שני תחומים: האחד הוא כמובן הפסיכולוגיה, או הפסיכותרפיה, כך שהיא איננה שוללת את הגישות הקודמות אלא מצטרפת אליהן ואף מאמצת אותן. אכן, לדידה של הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית מהווה הנפש מדיום מרכזי לחיי האדם, ויש לטפל בה בכלים היעילים שפותחו זה מכבר. יחד עם זאת, "טרנספרסונלי" משמעותו "מעבר לאישי" או "מעבר לעצמי" ומשקף את החידוש והשוני של גישה זו, שלפיה חיי האדם אינם מתמצים בגופני וברגשי, אלא מחוברים אל הוויה גדולה ונרחבת יותר. זוהי הוויה הכוללת תחושות עומק כמו חמלה ואהבה המחברות אותנו באופן אותנטי לאנשים אחרים, לקיום וליקום בכללותו, הוויה שיכולות להיות בה גם חוויות מיסטיות, הוויה שבה איננו כה נפרדים, מנוכרים ובודדים כפי שהדבר נראה לעיתים קרובות – אלא מחוברים באחדות.

גישה זו נסמכת על הוגים ותיאורטיקנים חשובים ומובילים, הן מהמערב והן מהמזרח, אשר חלקם צמחו מתוך הפסיכולוגיה המערבית הקונבנציונאלית.

כיצד נראה, אם כן, הטיפול בפסיכותרפיה טרנספרסונאלית

אחד ההבדלים החשובים בין פסיכותרפיה טרנספרסונלית לבין גישות אחרות טמון במיקוד ההתייחסות. כלומר, בעוד שבטיפול פסיכותרפי או פסיכולוגי אחר הדגש יושם על הפתולוגיה, על הסימפטומים והקלתם, הרי שבטיפול טרנספרסונלי יושם גם דגש על פוטנציאל הצמיחה הגלום באדם בכלל, ובהקשר למצבו הנוכחי. במילים אחרות, בטיפול זה נוכל לבחון את הסיפור שמאחורי הדיכאון בהקשר לכמיהות העמוקות ביותר של המטופל, ובהקשר להגנות ולמחסומים המונעים את הגשמתם. נבחן אילו שיעורים מגולמים בסיפור החיים של האדם, מה ניתן ללמוד מהם, כיצד הוא חווה ומעוניין לחוות את החיבור לאחרים ולחיים. מתוך כך, השאיפה היא להביא להעמקת ההבנה העצמית, לא רק בהיבט של מחשבות, רגשות והתנהגויות, אלא גם בהיבטים נרחבים יותר של המימד הרוחני, ההתפתחות האישית, והחיבור העמוק והאותנטי לאנשים ולעולם.

לכאורה, מדברים אלו ניתן להבין כי הטיפול הטרנספרסונלי שונה מאוד מפגישות עם פסיכותרפיסט העובד בגישה אחרת, אך הדבר לא מחויב המציאות. כפי שאמרנו, פסיכותרפיה טרנספרסונלית איננה שוללת את הגישות האחרות, נהפוך הוא: היא יכולה להביא אל הטיפול כלים השייכים מעיקרם אל הגישה הקוגניטיבית – התנהגותית או אל הגישה הפסיכו-דינאמית, אלא שההתבוננות על התהליך נעשית מתוך תמונה רחבה והוליסטית יותר. זוהי התבוננות שבדרך כלל אינה קיימת בגישות האחרות ונוגעת במכלול חייו וקיומו של המטופל כברייה פיזית-נפשית-רוחנית.

יתר על כן, הגישה הטנרספרסונלית מאמצת בשמחה ובגמישות כלים טיפוליים המגיעים גם משיטות ותורות ריפוי אחרות, בין אם הן מערביות או מזרחיות, חדשות או עתיקות. לרשותו של המטפל עומד ארגז כלים עשיר מאוד שבו הוא יכול להשתמש בהתאם מתרחש בפגישה ולפי התקדמות הטיפול. כך לדוגמא, הפגישות יכולות לשלב תרגילים של דמיון מודרך, עבודה עם קלפים טיפוליים, כתיבה אינטואיטיבית, גשטאלט, תנועה, מיינדפולנס וכלים ייחודיים המסייעים להרחבת המודעות.

פסיכותרפיה טרנספרסונלית כטיפול בדיכאון

טיפול בדיכאון בגישה הטרנספרסונלית הינו עדין מאוד, קשוב לכוחותיו וצרכיו של המטופל, ומתקדם בהתאם ליכולותיו ולפי הבנתו של המטפל. הטיפול עשוי להתמקד הן במעגל השלילי של המחשבות, הרגשות וההתנהגותיות, והן בהיבטים עמוקים יותר הקשורים למשל אל קונפליקטים בלתי מודעים ואל חוויות ילדות מוקדמות. יחד עם זאת, הדגש יושם על הבנת "הסיפור" של המטופל ושל התקופה הקשה שעוברת אליו, הבנה וחיבור אל הכמיהות הבסיסיות והעזות ביותר שלו, המחסומים בפני הגשמתן, ולמידת "השיעור" שיש במצב חיים זה ללמדנו. בתוך כך, ככל שכוחותיו של המטופל גדלים ומעמיקים, השאיפה היא לרפא ולחזק את הקשר הקרוב והאותנטי שלו עם המטפל, עם משפחתו ואהוביו, עם החברה האנושית, ועם הקיום בכללותו, שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. לעיתים קרובות, בתקופות של דיכאון התחושה היא שהקיום מצומצם אל תוך נקודה אחת שחורה, ואילו מטרתו של הטיפול היא להרחיב את גבולות המודעות והחוויה, ולהעשירן בצבעים.