טיפול בטיפול בהתמכרויות והתנהגות כפייתית עם אורטל קמר

טיפול בהתמכרויות בגישה רגשית, המשלבת עבודה על הדפוס עצמו ועל הצורך שמתחתיו.

אדם יושב בסלון בשתיים בלילה, אחרי שכולם כבר ישנים, ומנסה להבין איך זה קרה שוב. בבוקר הוא החליט. ההחלטה הייתה אמיתית, לא תירוץ ולא הצגה, והיא החזיקה מעמד עד השעה שבה הגיע העייפות, או הריב, או השקט הגדול מדי בבית.

מה שקורה עכשיו, בשעה הזאת, אינו כישלון של אופי. זהו רגע שבו מנגנון שנבנה לאורך זמן פעל בדיוק כפי שהוא יודע לפעול.

המילה התמכרות נשמעת כמו מילה על החומר, על האלכוהול, על המסך, על הקנייה. למעשה מדובר במילה על מה שקורה לאדם רגע לפני, בשניות שבהן משהו בפנים נהיה בלתי נסבל ומחפש דרך מהירה להירגע. ההבחנה הזאת אינה סמנטית בלבד, והיא זו שמכתיבה כמעט כל דבר בתהליך הטיפולי.

זמן קריאה: 12 דקות

תוכן עניינים

• מה קורה בטיפול בהתמכרויות
• גמילה זה לא ריפוי
• כשההחלטה לא מספיקה
• לא הכל או כלום
• כשזה לא חומר אלא פעולה
• הגבול בין הרגל לדחף
• מה עוזר מתחת לדחף
• הפגישה הראשונה בפועל
• מה מקדים את הדחף
• לבנות תפריט חלופות
• אחרי שזה קרה שוב
• איך המשפחה לא נשרפת
• פרטני קבוצתי או שניהם
• כשהגוף מדבר קודם
• שני מבטים על אותו דפוס
• מתי נדרשת עזרה דחופה
• השאלה שנשארת אחרי הקריאה

מה קורה בטיפול בהתמכרויות

לפני שנדבר על מה שקורה בחדר, נאמר מה לא יופיע כאן. לא נבטיח תוצאה, לא נציע לוח זמנים, ולא נאמר כמה פגישות דרושות כדי שדפוס בן שנים ישנה כיוון.

טיפול בהתמכרויות, כפי שאני מבינה אותו, הוא עבודה על הצורך שמתחת להתנהגות ולא רק על עצירתה. ההתנהגות עצמה היא הפתרון שהאדם מצא, בזמן מסוים, לבעיה רגשית אמיתית. כל עוד הפתרון נלקח ממנו בלי שנבין למה הוא נבחר, הבעיה נשארת במקומה ומחפשת פתרון אחר.

בפגישה נעסוק בשאלה מה הפעולה הזאת עושה עבורך ברגע שבו היא נעשית. לא למה היא רעה. מה היא נותנת.

מטבע הדברים זו שאלה שקשה לענות עליה מיד, מפני שהיא דורשת להתבונן על עצמך בלי הבושה שכבר יושבת שם. אט אט, לאורך הפגישות, התשובה מתחילה להתבהר.

גמילה זה לא ריפוי

יש כאן שתי מילים שמתייחסים אליהן כאל אותו דבר, והן אינן אותו דבר.

גמילה היא הפסקת השימוש או ההתנהגות. היא עוסקת בגוף, בזמינות, במה שנכנס פנימה ומה שלא. טיפול רגשי הוא מה שקורה אחרי שההתנהגות נעצרה, כשהאדם נשאר לבד מול הדבר שההתנהגות הרגיעה עבורו במשך שנים.

ניתן לומר כי אפשר להיגמל ולהישאר עם אותו ואקום רגשי בדיוק שהוליד את ההתמכרות מלכתחילה. הוואקום אינו נעלם כשהבקבוק נעלם.

ראוי להדגיש שבמצבים מסוימים גמילה גופנית דורשת ליווי רפואי מסודר ואינה דבר שנעשה לבד או בקליניקה לטיפול רגשי. הערכה של הצד הגופני שייכת לרופא, והעבודה הרגשית מתקיימת לצידה ולא במקומה.

כשההחלטה לא מספיקה

המחשבה הנפוצה ביותר בנושא הזה היא שהחלטה נחושה מספיקה, ושמי שממשיך פשוט לא רצה מספיק. זו טעות, והיא טעות שעולה ביוקר בעיקר למי שמאמין בה על עצמו.

המנגנון פשוט ואכזרי בפשטותו. בכל פעם שהפעולה מביאה הקלה, גם הקלה זעירה ובת דקות, המוח לומד שהיא עובדת. הוא אינו לומד שהיא מזיקה בטווח הארוך, מפני שהוא לומד בטווח הקצר.

המעגל מוכר. מצוקה, פעולה, הקלה, אשמה, ואז מצוקה גדולה יותר בגלל האשמה עצמה.

נשים לב שזה אינו תיאור של אדם שבור. זהו תיאור של למידה, וכל מה שנלמד ניתן, לא פעם, ללמוד אחרת.

לא הכל או כלום

"אם עוד לא הפסקתי לגמרי, אין טעם שאלך לטיפול." זו מחשבה שמעכבת אנשים שנים.

ההיגיון שלה נראה משכנע. אם עדיין לא עמדתי בהחלטה, מה בדיוק אביא לחדר. יחד עם זאת, החדר אינו מקום שמגיעים אליו אחרי שפתרו את הבעיה. הוא מקום שמגיעים אליו כדי להבין ממה היא עשויה.

עבודת מיפוי אפשרית גם כשההתנהגות עדיין קיימת ומתרחשת בשבוע שבין פגישה לפגישה. למעשה, זו לעיתים קרובות התקופה הפורייה ביותר, מפני שהחומר חי ולא נזכר מרחוק.

משרד הבריאות, בעמוד ההסבר שלו על התמכרויות, מציג את התהליך כרצף ולא כמצב בינארי של מכור או נקי. גם הפחתה נחשבת שינוי.

כשזה לא חומר אלא פעולה

לא כל דפוס ממכר מערב חומר. יש דפוסים שמורכבים כולם מפעולה חוזרת, ואין בהם דבר שנכנס לגוף.

גלילה אינסופית במסך אחרי חצות. קנייה שנעשית בדיוק ברגע של מתח ומגיעה הביתה בלי שנפתחה. אכילה שאינה קשורה לרעב אלא לשעה ולתחושה. בדיקות חוזרות ונשנות של הגוף מול המראה, שיכולות להפוך למעגל מתיש בפני עצמו, ולגזול שעות מהיום.

המשותף לכל אלה אינו התוכן שלהם אלא הצורה. פעולה שחוזרת למרות מחיר ברור, ולעיתים כדי להוריד מתח או למלא ריקנות שקשה לשאת.

אין כאן רשימה לסימון עצמי. אלה דוגמאות בלבד, והשאלה אם דפוס מסוים מצריך טיפול אינה נענית מקריאת מאמר.

הגבול בין הרגל לדחף

הרגל אוטומטי והרגל כפייתי נראים דומים מבחוץ ומרגישים שונה לגמרי מבפנים.

הרגל אוטומטי מתבצע בלי מתח. אדם נועל את הדלת, בודק את הכיס, ממשיך. דחף כפייתי מלווה בעלייה של מתח לפני הפעולה ובנפילה של מתח אחריה, והמתח הזה הוא הסימן שמבחין ביניהם יותר מכל תוכן.

בקליניקה אנחנו לא ממהרות לתייג. במקום השאלה אם זה התמכרות או משהו אחר, נשאל שלוש שאלות עבודה. מה מפעיל את הדחף, מה מרגיע אותו, ומה המחיר שהוא גובה בשבוע רגיל.

לעיתים דפוסים כפייתיים נוגעים בשדה של מחשבות טורדניות ולא של רצון להירגע. מי שמזהה את עצמו יותר בתיאור הזה, של מחשבה שחוזרת ומחייבת פעולה כדי להשתיק אותה, יכול למצוא הרחבה בקריאה על טיפול בחשיפה ומניעת תגובה.

מה עוזר מתחת לדחף

מה בעצם הפעולה הזאת פותרת עבורי לרגע? ממה היא מרחיקה אותי? מה הייתי מרגישה בלעדיה בדיוק באותה שנייה? מה אני לא רוצה לדעת עכשיו?

השאלות האלה אינן נענות בפגישה אחת, והתשובה עליהן היא בעצם עיקר העבודה.

במרבית המקרים מתגלה מתחת לדפוס צורך מוכר ומאוד אנושי. הרגעה של מערכת עצבים שנמצאת בכוננות, תחושת שייכות במקום בדידות, בריחה ממחשבה שחוזרת, או פשוט הפסקה קצרה מלהיות מי שצריך להיות בסדר כל היום.

אחת העבודות המרכזיות היא תרגול של שהייה עם הרגש בלי לפעול מיד. לא כישור שמופיע ביום אחד, ולא תרגיל שמסמנים בו הצלחה, אלא יכולת שנבנית לאט לאט ובטווחים שהולכים ומתארכים.

הפגישה הראשונה בפועל

פגישת היכרות אינה מילוי טופס תלונות. היא שיחה שמנסה להבין מה מביא אותך עכשיו, ומה כבר ניסית קודם.

נמפה יחד את הדפוס עצמו, את השעות והמצבים שבהם הוא מופיע, ואת ההשפעה שלו על התחומים שהוא נוגע בהם. זוגיות, עבודה, שינה, כסף, קשר עם ילדים. הרבה פעמים דווקא השינה היא הראשונה שמספרת את האמת.

הפגישה הזאת היא תחילתו של תהליך טיפול רגשי רחב יותר, שבו הדפוס הממכר הוא חלק מהתמונה ולא כולה.

אני, אורטל קמר, מלווה מבוגרים וילדים בקליניקה בפרדס-חנה, ובפגישה הראשונה אין הבטחה לתוצאה. יש כיוון עבודה משותף, וגם החלטה עניינית אם הכיוון הזה מתאים או שנכון יותר להיעזר במסגרת אחרת.

מה מקדים את הדחף

לפני כל פעולה כפייתית קיים רצף, גם כשהוא נמשך שניות ספורות ולא נראה לעין. רגש, מחשבה, תחושה גופנית, ורק אז יד שמושטת.

שלושה סוגים של טריגרים

טריגרים רגשיים הם הבדידות של הערב, הלחץ שנצבר מהבוקר, תחושת דחייה אחרי שיחה, והשעמום שקשה יותר לשאת ממה שנדמה.

טריגרים סביבתיים קשורים לשעה, למקום ולזמינות. אותה נסיעה חזרה, אותו מדף, אותו כיסא בפינת הסלון.

טריגרים בין-אישיים הם ריב שלא נגמר, ביקורת שנאמרה בחצי משפט, והתחושה של להיות בחדר ולא להיראות בו.

זיהוי מוקדם הוא כלי עבודה ולא אבחון. ככל שהאדם מזהה את עצמו מוקדם יותר ברצף, נפתח לו יותר מקום לבחור.

לבנות תפריט חלופות

הטעות הרווחת כאן היא החיפוש אחר פתרון אחד שיעבוד תמיד. פתרון כזה אינו קיים, ומי שמחפש אותו מבזבז את האנרגיה שלו על החיפוש במקום על הבנייה.

מה שמסייע יותר הוא תפריט. חלופות קצרות שנועדו לשלוש הדקות הקשות, כמו נשימה איטית, יציאה החוצה, שיחת טלפון לאדם ספציפי ששמו כבר נקבע מראש. חלופות ארוכות טווח שנועדו לשנות את הקרקע עצמה, כמו שגרה שיש בה מבנה, עיסוק שמייצר מיומנות אמיתית, וקשר אנושי קבוע שאינו תלוי במצב הרוח.

מה שעובד לאדם אחד לא בהכרח יעבוד לאחר, וזו אינה קלישאה אלא שאלה מעשית של איזה ערוץ מרגיע אותך בפועל.

יש מי שנרגע בתנועה. יש מי שנרגע בשקט מוחלט. יש מי שנרגע רק כשיש קול אנושי בחדר.

אחרי שזה קרה שוב

שלושה שבועות עברו בלי, והגוף כבר התחיל להירגע. ואז ערב אחד זה קרה. המחשבה הראשונה שמגיעה היא "כל המאמץ ירד לטמיון", והיא כמעט תמיד לא נכונה.

מעידה היא מידע. היא מספרת בדיוק היכן הרצף נשבר, אילו תנאים היו באותו ערב, ומה חסר בתפריט.

העבודה שאחריה כוללת שלושה מהלכים. זיהוי נקודת השבירה בפירוט, חיזוק התמיכה שהייתה חסרה, ועדכון של התוכנית כך שתתאים למה שהתגלה ולא למה שדמיינו קודם.

יחד עם זאת, לא נאמר כאן שזה לא יקרה שוב. נאמר שהאשמה עצמה, אם היא נשארת בלי טיפול, היא לעיתים קרובות הדלק לסיבוב הבא.

איך המשפחה לא נשרפת

סביב אדם שנאבק בדפוס ממכר עומדת בדרך כלל משפחה שגם היא מותשת, וגם היא לא ישנה.

מה עוזר ומה מחריף

משפטים שמכירים ברגש בלי להציל עוזרים יותר מכל נאום. "אני רואה שקשה לך" פותח שיחה. "כמה זה נמשך כבר" סוגר אותה.

איומים, חקירות ובושה מחריפים את המצב מפני שהם מוסיפים לאדם בדיוק את הרגש שממנו הוא בורח. גבולות, לעומת זאת, אינם עונש. החלטה עקבית לגבי כסף, לגבי מפתחות או לגבי אמון, שנאמרת פעם אחת בשקט ונשמרת, מגנה על שני הצדדים.

משרד הבריאות מציג בדף ההנחיות שלו למשפחות גישה של עידוד והכרה ברגשות לצד הצבת גבולות, ומדגיש שכל שיפור עדיף על היעדר שינוי.

פרטני קבוצתי או שניהם

השאלה איזו מסגרת עדיפה מנוסחת בדרך כלל לא נכון. אין מסגרת שהיא טובה יותר, יש מסגרת שמתאימה למצב מסוים ולאדם מסוים בנקודה מסוימת.

מי שהדפוס שלו התפתח בתוך ניתוק ממושך מאנשים ימצא לעיתים שדווקא הבדידות החברתית עצמה היא החלק שדורש טיפול ראשון.

כשהגוף מדבר קודם

לפני שהמחשבה מחליטה משהו, הגוף כבר יודע. הדופק עולה, הנשימה מתקצרת ונעשית עליונה, הכתפיים נסגרות פנימה, ומשהו באזור החזה נעשה צר.

ברגע שהמערכת כבר בהצפה, ההיגיון מגיע מאוחר. זו הסיבה שאדם יכול להסביר לעצמו היטב למה אסור לו, ולעשות זאת בכל זאת חמש דקות אחר כך.

עבודה עם נשימה מעגלית, עם קרקוע ועם נוכחות גופנית עשויה לפתוח רגע קטן של בחירה בתוך הרצף הזה, אותו חצי צעד שבו יש עדיין אפשרות אחרת. אני לא אומרת שזה מבטל את הדחף. אני אומרת שלעיתים זה מאט אותו מספיק כדי שיהיה מה לעשות איתו.

בפסיכותרפיה טראנספרסונלית אין צורך לפצל בין מי שמטפל בגוף למי שמטפל בנפש, ולכן אפשר לעבור באותה פגישה משיחה על ריב מאתמול לתשומת לב לנשימה שנעצרה כשסיפרת עליו. גם טכניקות קרקוע יכולות לשמש כחלק מהתפריט, ברגע שהגוף כבר בהצפה.

שני מבטים על אותו דפוס

הגישה הטראנספרסונלית אינה דוחה עבודה קוגניטיבית או דינמית. היא שואבת כלים משתיהן ומחזיקה אותם בתוך מסגרת רחבה יותר, שרואה את האדם כשלם של גוף, רגש, מחשבה ורוח.

שלושת המבטים אינם מתחרים. הם מסתכלים על אותה תמונה מזוויות שונות, וכל אחד מהם רואה משהו שהאחר מפספס.

מתי נדרשת עזרה דחופה

יש מצבים שבהם המאמר הזה אינו רלוונטי ונדרשת תגובה מיידית. סכנה לחיים, מצב גופני חריף, בלבול קשה או מצוקה שאינה נסבלת ברגע נתון מחייבים פנייה מיידית לגורם רפואי או למוקד חירום, ולא המתנה לפגישה.

משרד הבריאות מתאר בדף המידע שלו את ההתמכרות כתופעה על רצף, ומציין שבחלק מהמצבים הפסקה גופנית עלולה להיות מסוכנת ומצריכה ייעוץ רפואי.

אם את/ה או מישהו קרוב נמצא/ת במצוקה מיידית, אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201, בכל שעה.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשכת פגישה טיפולית

פגישה בקליניקה נמשכת בדרך כלל כשעה. במקרים מסוימים, בעיקר בפגישות שכוללות עבודה גופנית או נשימתית, אורך הפגישה עשוי להשתנות מעט בהתאם למה שעולה באותו מפגש.

האם הטיפול מתאים גם לילדים ולנוער

אני מלווה בקליניקה גם מבוגרים וגם ילדים, בהתאם לגיל ולנושא שמביא אותם לטיפול. אצל ילדים ונוער דפוסים כפייתיים לובשים לרוב צורה שונה מזו של מבוגר, ולכן אופן העבודה מותאם לשלב ההתפתחותי שלהם.

האם אפשר לשלב טיפול רגשי עם טיפול תרופתי או פסיכיאטרי

במקרים רבים כן, והשני אינו מחליף את הראשון. כל מה שנוגע לאבחון פסיכיאטרי, למעקב תרופתי או לשינוי בטיפול תרופתי נמצא בתחום האחריות של רופא או פסיכיאטר, והעבודה הרגשית מתקיימת לצידו ולא במקומו.

האם צריך לדבר על העבר כדי שהטיפול יעזור

לא בהכרח. יש עבודה שמתחילה מהדפוס כפי שהוא מתרחש היום, מה שקורה בגוף ובמחשבה ברגע הדחף עצמו. העבר עולה כשהוא רלוונטי ולא כשלב חובה שצריך לעבור בכל תהליך.

האם נעשה מגע בגוף במהלך הפגישה

העבודה הגופנית בפגישה מתבססת בעיקר על נשימה, קרקוע ותשומת לב לתחושות הגוף, לא על מגע. מטופל שמעדיף שהפגישה תתבסס רק על שיחה יכול לומר זאת, וההתאמה נעשית לפי מה שמתאים לו.

היכן ממוקמת הקליניקה ואילו אזורים היא משרתת

הקליניקה נמצאת בפרדס-חנה, ומשרתת בעיקר תושבים מפרדס-חנה, מחדרה והסביבה הקרובה.

השאלה שנשארת אחרי הקריאה

נחזור לאותו אדם שיושב בסלון בשתיים בלילה.

עד עכשיו השאלה שלו הייתה "למה אני ככה". זו שאלה שאין לה תשובה שמניחה את הדעת, והיא בדרך כלל מובילה עוד סיבוב של אשמה במקום מוצא.

יש שאלה אחרת שאפשר לשאול באותה שעה בדיוק. מה אני מנסה להרגיע עכשיו, ומה עוד, מלבד הדבר הזה, יכול לעשות את זה.

אין ספק כי התשובה לא תגיע בערב אחד. היא נבנית אט אט, בתוך עבודה שיש בה מרחב טיפולי, אוזן קשבת, ואפשרות להביא את עצמך בדיוק כפי שאת/ה, בלי מגננות.