טיפול במרגיש לבד בזוגיות והסיבות לריחוק רגשי

בדידות רגשית בתוך זוגיות עשויה להתקיים גם כשהשגרה המשותפת נראית תקינה לגמרי.

בכל זוגיות ארוכה יש ערבים שקטים. שניים יושבים זה לצד זה, אחד גולל בטלפון והשני צופה במשהו, ואף אחד מהם אינו חש שמשהו חסר. שקט כזה עשוי להיות נוח, ולעיתים קרובות הוא סימן טוב דווקא.

אלא שיש שקט אחר, שנראה מבחוץ בדיוק אותו דבר ומרגיש מבפנים הפוך לגמרי.

זהו שקט שבו אדם יושב במרחק חצי מטר מהאדם הקרוב לו ביותר בעולם ומרגיש שאין בחדר מי שיודע מה עובר עליו. ההבחנה בין שני סוגי השקט האלה היא מה שהמאמר הזה עוסק בו, ומתברר שהיא מבדילה גם בין תקופה חולפת לבין משהו שכדאי להתבונן בו מקרוב.

זמן קריאה: 12 דקות

תוכן עניינים

• למה אני מרגיש לבד בזוגיות
• האם ריחוק אומר שאין אהבה
• מה ההבדל בין ריחוק לניכור
• איך תפקוד יומיומי מחליף רגש
• למה דווקא עכשיו יש ריחוק
• האם רק אני מרגיש ככה
• איך עומס בעבודה שוחק קרבה
• מה משתנה בזוגיות אחרי לידה
• איך שיחה על ריחוק נכשלת
• איך פותחים שיחה רכה בבית
• מה עושים כשיש שתיקה ממושכת
• דפוס חוזר מול משבר חולף
• איך בונים מחדש אמון וקרבה
• מה מחזיר מגע ואינטימיות
• הבדידות כהזמנה להסתכל פנימה

למה אני מרגיש לבד בזוגיות

שני אנשים גרים באותו בית. יש להם לוח שנה משותף, חשבון משותף, סידור הסעות לילדים ותור לרופא שיניים שמישהו צריך לזכור לקבוע. הם ישנים באותה מיטה, מדברים כל יום, ובכל זאת אחד מהם, או שניהם, מרגיש לבד בזוגיות.

נסביר מה עומד מאחורי המשפט הזה, שכן הוא נשמע כמו סתירה. בדידות זוגית אינה היעדר קרבה פיזית ואינה כישלון בשיתוף הפעולה היומיומי. היא הפער שבין הקרבה הזאת לבין "נוכחות רגשית", כלומר התחושה שיש בבית מי שיודע מה עובר על האדם עכשיו, ולא רק מה הוא אמור לעשות מחר בשבע וחצי.

אפשר לחשוב על כך כעל בית שבו הדלתות הפנימיות נסגרו אט אט. איש לא טרק אותן ואיש לא החליט לסגור, פשוט בכל פעם נושא אחד הפסיק להיאמר, ואחריו עוד אחד.

הבדידות עצמה מוכרת ומתועדת כאתגר נפשי לכל דבר, ובאתר המשרד ניתן למצוא מידע על בדידות מטעם משרד הבריאות, המתאר אותה כחוויה סובייקטיבית שאינה נמדדת בכמות האנשים שסביב האדם. אני, אורטל קמר, מתבוננת על התחושה הזאת קודם כול כעל מידע, ולא כעל פסק דין על הקשר.

האם ריחוק אומר שאין אהבה

אהבה וזמינות רגשית אינן אותו דבר, ואפשר שתהיה האחת בלי השנייה במשך תקופה ארוכה למדי.

היום נפוץ מאוד לשמוע את המשפט "אם היה אכפת לו הוא היה שואל", אך למעשה במרבית המקרים לא מדובר בהיעדר אכפתיות אלא במאגר רגשי שהתרוקן. אדם עייף, לחוץ או מוצף עשוי לאהוב מאוד ובכל זאת להיות בלתי זמין לשיחה שדורשת ממנו להיפתח.

ריחוק מבן זוג יכול להתקיים בתוך קשר יציב, מחויב ואפילו חם. יתר על כן, יש זוגות שמתפקדים מצוין בכל מה שנוגע ללוגיסטיקה, מחלקים משימות ביעילות, מגבים זה את זה מול המשפחה המורחבת, ומתקשים מאוד לומר משפט אחד פשוט כמו "נעלבתי ממה שאמרת אתמול" או "התגעגעתי אליך השבוע".

יחד עם זאת, אין בכך כדי לקבוע מה יקרה הלאה. תיאור המצב אינו תחזית, והמאמר הזה לא ינסה לומר לאיש מה עתיד הקשר שלו.

מה ההבדל בין ריחוק לניכור

שני המונחים נשמעים דומים, ולעיתים משתמשים בהם לסירוגין, אך הם מתארים עוצמות שונות של אותה תנועה.

ריחוק מבן זוג הוא בעיקר צמצום. פחות סקרנות, פחות שיתוף, פחות שאלות שאינן פרקטיות, כל אחד עם העולם שלו ועם המסך שלו. ניכור רגשי הוא איכות קרה יותר, תחושה של זרות בתוך הבית, מצב שבו האדם כבר אינו חושב לפנות ולספר, מפני שהמחשבה הראשונה שעולה בו היא שאין למי.

ראוי להדגיש שאין כאן אבחנה קלינית. נבחין להלן בין השניים כדי לתאר דינמיקה, לא כדי לתת שם למחלה.

איך תפקוד יומיומי מחליף רגש

ניקח למשל ערב אחד רגיל. מרגע הכניסה הביתה ועד לכיבוי האור מתנהלת שיחה רצופה, ובכל זאת כולה עוסקת בחוג של הילד, בתשלום שלא ירד, בכביסה שנשארה במכונה ובמי קם מוקדם מחר.

במילים אחרות, הזוג דיבר שעתיים ולא נאמר בהן משפט אחד על מה שמישהו מהם מרגיש.

המנגנון פשוט למדי. שיחות התפקוד דוחקות את השיחה הרגשית מפני שהן דחופות יותר, מוגדרות יותר ומסתיימות בהחלטה, בעוד שהשיחה הרגשית פתוחה, איטית ואינה מבטיחה שיהיה נעים בסופה. התגייסות אינטנסיבית לתפקוד עשויה גם לשמש הגנה, וכשאדם עסוק כל הזמן הוא אינו נדרש לעצור ולהרגיש עד כמה הוא בודד.

כל נושא שהפסיק להיאמר הוא עוד דלת פנימית שנסגרה בשקט, וריחוק מבן זוג נבנה בדיוק כך, מדלת אחת בכל פעם ולא ממשבר אחד גדול.

למה דווקא עכשיו יש ריחוק

ההתנגדות הראשונה שעולה כמעט תמיד היא "אבל זה לא היה ככה תמיד", וההתנגדות הזאת מדויקת.

ריחוק מבן זוג מופיע לרוב בעקבות משהו. שינוי בשגרה, עומס תעסוקתי שנמשך חודשים, מחלה במשפחה, מעבר דירה, ילד שנולד או ילד שעזב את הבית, עייפות מצטברת שאיש מהשניים לא הספיק לשים לב שהיא נצברת.

מתי בפעם האחרונה שאלנו זה את זה שאלה שאינה נוגעת ללוגיסטיקה? מה קרה לשיחות הארוכות ההן? מי מאיתנו הפסיק ראשון? ומה בעצם היינו מפחדים לשמוע אם היינו שואלים?

לא נתאר כאן את כל הסיבות האפשריות, ובוודאי שלא נקבע שמדובר במצב נפשי כזה או אחר. אבחנה של מצבים נפשיים ניתנת על ידי גורם מקצועי מוסמך ולא על ידי קריאה במאמר, וכל מה שאפשר לעשות כאן הוא להצביע על כך שריחוק כמעט תמיד מגיע עם היסטוריה, וההיסטוריה הזאת ניתנת לתיאור.

האם רק אני מרגיש ככה

המחשבה שחוזרת אצל רבים בשלב הזה נשמעת בערך כך, "מה כבר יש לי להתלונן, הכול בסדר אצלנו". היא נשמעת סבירה והיא כמעט תמיד מונעת את השיחה הראשונה.

אכן, תחושת בדידות מתועדת כחוויה רגשית שכיחה ולא כמשהו ייחודי לאדם אחד, ואפשר לקרוא על כך גם במרכז הידע של ער"ן בנושא בדידות, המתאר כיצד היא מופיעה בעקבות שינויים בחיים.

מצב שחוזר הרבה הוא לופ הדדי. צד אחד מרגיש נטוש ומבקש קרבה בטון שנשמע כמו ביקורת, הצד השני שומע "אני מאכזב אותך" ונסגר עוד קצת, וכל אחד מהם בטוח שהוא זה שנשאר לבד.

אם את/ה מזהה את עצמך בשני הצדדים בו זמנית, זה הגיוני, כי בלופ הזה שני התפקידים מתחלפים לפי היום. תיאור כזה אינו קובע מי אשם. הוא רק מסביר איך שני אנשים שאוהבים זה את זה מצליחים לגרום זה לזה להרגיש לבד בזוגיות.

איך עומס בעבודה שוחק קרבה

יום עבודה שמתחיל בשש ומסתיים בשבע בערב, נסיעה, אמבטיה לילדים, ואז שעה וחצי שבה שני אנשים מותשים מחזיקים מסכים ומחכים שיהיה מספיק מאוחר כדי ללכת לישון.

מטבע הדברים, מה שנשאר לקשר בשעה הזאת הוא השאריות.

קרבה רגשית דורשת מאגר פנוי. כדי להקשיב באמת לאדם אחר צריך יכולת להכיל את מה שיישמע, וכשהמאגר ריק אפילו שאלה תמימה כמו "איך היה לך היום" עלולה להרגיש כמו עוד משימה ברשימה. כשקשה למצוא איזון בין עבודה לחיים אישיים, זה משפיע ישירות על מה שנותר לזוגיות בסוף היום, וריחוק מבן זוג מתחיל לא פעם בדיוק שם, בלי כעס ובלי ריב.

העניין הוא ששחיקה כזאת אינה מרגישה כמו בעיה זוגית. היא מרגישה כמו תקופה, ותקופות נוטות להימשך יותר ממה שתכננו.

מה משתנה בזוגיות אחרי לידה

לידה מכניסה לבית עומס פיזי ורגשי גבוה במיוחד, שינה קטועה, גוף שמשתנה, זהות שמשתנה, ופתאום כל שיחה בין השניים מתנהלת תוך כדי משהו אחר.

נאמר בזהירות שריחוק בתקופה כזאת נפוץ מאוד ואינו אומר דבר סופי על הקשר. שני הורים טריים עשויים למצוא את עצמם מנהלים משמרות במקום זוגיות, ולעבור שבועות שלמים שבהם המשפט הכי אישי שנאמר ביניהם הוא מי לוקח את התורנות של שלוש לפנות בוקר.

יחד עם זאת, כשלצד הריחוק מופיעות גם תחושות כבדות שאינן חולפות, עצב מתמשך, ניתוק, קושי להתחבר לתינוק או תחושת אשמה שאינה מרפה, שווה להכיר את הנושא של טיפול בדיכאון ולהתייעץ עם גורם מקצועי.

הפניה למידע אינה אבחנה. היא רק דרך לומר שלא כל כובד בתקופה הזאת מוסבר בעייפות.

איך שיחה על ריחוק נכשלת

הרבה שיחות על ריחוק מבן זוג נפתחות בדיוק ברגע הכי גרוע האפשרי, אחרי ויכוח, בשעה מאוחרת, כשאחד הצדדים כבר מוצף.

הפתיחה הנפוצה היא רשימה. "את/ה אף פעם לא שואל/ת אותי כלום", "כבר שנה שלא יצאנו", "תראה איך אחרים מתנהגים לבת הזוג שלהם". לפעמים נוספת גם אבחנה אישיותית מאולתרת, מהסוג שמדביקים לאדם תווית ומצפים ממנו להסכים איתה.

מה שקורה אז צפוי למדי. הצד השני שומע כתב אישום, נכנס להגנה, מתחיל להוכיח שהטענות אינן מדויקות, והשיחה עוברת לעסוק בשאלה מי צודק במקום בשאלה מה קורה בין השניים.

ההגנה הזאת אינה רוע ואינה אדישות. אדם שמרגיש מואשם עסוק בהישרדות של הדימוי העצמי שלו, ובמצב כזה לא נותר בו מקום פנוי להקשיב לכאב של מי שמולו.

איך פותחים שיחה רכה בבית

ההבדל בין פתיחה שסוגרת לפתיחה שמזמינה נמצא בעיקר בשני דברים, בזמן ובגודל.

הזמן, כלומר לא בסוף ריב ולא בשעה שבה שניכם מותשים, אלא ברגע נייטרלי יחסית. הגודל, כלומר דוגמה אחת קונקרטית במקום הכללה על השנה האחרונה. ניתן לומר כי ככל שהבקשה קטנה וממוקדת יותר, כך קל יותר לצד השני להיענות לה בלי להרגיש שהוא מודה באשמה.

משפטי פתיחה לדוגמה

"קשה לי להרגיש לבד כשאנחנו באותו חדר." "אני מתגעגע/ת לתחושת ה'אנחנו' שהייתה לנו." שני המשפטים האלה מדברים על החוויה הפנימית של הדובר ולא על הפגם שבצד השני, וזה כל ההבדל.

שיחה אחת כזאת אינה מסלקת ריחוק ואינה אמורה. היא כלי תקשורתי, ותפקידה בעיקר להחזיר לחדר את האפשרות לדבר בגוף ראשון.

מה עושים כשיש שתיקה ממושכת

שתיקה ממושכת נראית מבחוץ כמו אדישות, אך לרוב היא עשויה מפחד או מתשישות. אדם ששתק חודשים אינו בהכרח אדם שהפסיק להרגיש, לעיתים הוא אדם שלמד שכל פתיחת פה מסתיימת רע.

כאן נכנס מה שאפשר לכנות "מיקרו-חיבור". שאלה קצרה אחת ביום, עשר דקות בלי טלפונים לפני השינה, שיתוף קטן מהיום שאין בו שום דרישה. חזרה לדימוי הבית, זו אינה פתיחה של כל הדלתות בבת אחת, אלא סדק אחד שנשאר פתוח מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לעבור בו.

לעיתים המילים אינן זמינות, ואז אני עובדת דרך הגוף.

בקליניקה שלי בפרדס-חנה, שאליה מגיעים גם מחדרה והסביבה, עבודה עם נשימה מעגלית או עם דמיון מודרך מאפשרת לא פעם לאדם להרגיש היכן בגוף יושבת התחושה שאין לו מילים עבורה, בלחץ בחזה או בכתפיים שנשארות מורמות כל הערב, ומשם אט אט מתחילות לעלות המילים.

דפוס חוזר מול משבר חולף

כאמור, ריחוק מגיע לרוב עם היסטוריה, אך יש הבדל מהותי בין היסטוריה של אירוע לבין היסטוריה של דפוס.

יחד עם זאת, ההבחנה הזאת אינה נועדה לקבוע מי במצב חמור יותר. כשמדובר בדפוס ממושך, שבו ניכור רגשי הפך למצב הרגיל בבית, הערך שלה הוא בכך שהיא מאפשרת לשני הצדדים לדבר על התסריט המשותף במקום להתווכח על מי התחיל.

איך בונים מחדש אמון וקרבה

אמון אינו חוזר בשיחה אחת גדולה, גם אם השיחה הזאת הייתה כנה מאוד. הוא נבנה מהצטברות של דברים קטנים שקרו כפי שנאמר שיקרו.

ריטואל קבוע עוזר כאן יותר מהחלטות גדולות. חצי שעה של הליכה משותפת פעמיים בשבוע בלי טלפונים, או בקשה אחת ברורה במקום ציפייה כללית, למשל "אני צריך שתשאל אותי איך היה לי בעבודה, גם אם אני עונה בקצרה", מייצרים ניסיון מצטבר של אמינות. הזוגיות לומדת מחדש שאפשר לסמוך על מה שנאמר בה.

כשהריחוק נובע גם ממשבר אמון קונקרטי, כמו בגידה, שווה להכיר את התחום של טיפול רגשי כדי להבין כיצד נראה התהליך הזה מבפנים, שכן ניכור רגשי שנוצר על רקע כזה מתנהג אחרת ודורש התייחסות אחרת.

בפסיכותרפיה טראנספרסונלית אנחנו מסתכלים על האדם כשלם של גוף, נפש, רוח ונשמה, ולכן העבודה אינה עוסקת רק בהפחתת התסמין אלא גם בשאלה מה האדם רוצה שיהיה בקשר שלו.

מה מחזיר מגע ואינטימיות

אינטימיות רחבה בהרבה ממיניות. היא כוללת מבט שנמשך שנייה נוספת, יד על הכתף במטבח, שיתוף במשהו שהתרחש בעבודה ואין בו שום דרמה.

כשיש ריחוק מבן זוג, מגע עלול להרגיש כמו דרישה. אדם שלא הרגיש נראה במשך חודשים חווה יד שמונחת עליו כבקשה לספק משהו, ולא כקרבה, ולכן כדאי להתחיל דווקא ממגע בטוח ומוסכם, כזה שאין בו ציפייה להמשך.

שאלה אחת לפני מגע

"נעים לך אם אני יושב/ת קרוב אליך עכשיו?" נשמע מוזר לשאול, אך שאלה כזאת מחזירה לשני הצדדים שליטה, ובלי תחושת שליטה קשה מאוד להירגע מספיק כדי להתקרב.

לכאורה מדובר בפרט טכני קטן. למעשה, זו הדרך שבה מחזירים לגוף את האפשרות להיות במגע בלי להתכווץ.

הבדידות כהזמנה להסתכל פנימה

נחזור לרגע לאותו בית עם הדלתות שנסגרו אט אט. הן לא נסגרו כדי לפגוע במישהו, הן נסגרו מפני שהיה קר בחוץ ואיש לא שם לב שהוא נשאר מבפנים לבד.

מי שמרגיש לבד בזוגיות מחזיק בידיו איתות, ואיתות אינו פסק דין על הקשר. הוא אומר שמשהו בנוכחות ההדדית בבית זקוק לתשומת לב, והתשומת לב הזאת יכולה להתחיל בבית עצמו, בשיחה קטנה אחת שנפתחת אחרת.

לעיתים היא זקוקה גם לליווי. עבודה אישית עם מטפלת, כולל עבודה עם אורטל קמר, יכולה להתקיים לצד תהליך זוגי או לפניו, ומה שקורה בה הוא בעיקר עצירה, מרחב טיפולי שבו אפשר לפרום אט אט את מה שהצטבר ולהבין מה בדיוק נסגר בפנים ומתי. אני הגעתי אל העבודה הזאת מתוך טיפול שעברתי בעצמי, ולכן החדר בנוי כך שאפשר להיכנס אליו בדיוק כפי שהאדם נמצא, ללא מגננות. מי שמעוניין להכיר את דרך העבודה מוזמן לקרוא אודות אורטל קמר.

אם את/ה או מישהו קרוב נמצא/ת במצוקה מיידית, אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201, בכל שעה.

השאלה שנשארת אינה האם הקשר הזה עדיין טוב מספיק, אלא מה הדבר האחד שהפסקנו לספר זה לזה, ומתי בדיוק זה קרה.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשכת פגישת טיפול בקליניקה?

פגישה טיפולית נמשכת בדרך כלל כשעה, אך משך מדויק ותדירות המפגשים נקבעים בשיחה אישית בהתאם לצורך. אין כלל אחיד שמתאים לכל מטופל, וההתאמה נעשית תוך כדי התהליך.

האם אפשר לשלב טיפול כזה עם טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי קיים?

כן, במקרים רבים העבודה ההוליסטית משלימה מעקב פסיכולוגי או פסיכיאטרי ואינה מחליפה אותו. כל שינוי בטיפול תרופתי או באבחנה קלינית נשאר בסמכותו הבלעדית של הרופא או הפסיכיאטר המטפל.

מה קורה אם רק אחד מבני הזוג מעוניין להגיע לטיפול?

עבודה אישית עם אחד מבני הזוג יכולה להיות משמעותית גם כשהצד השני עוד לא מוכן להצטרף. השינוי באופן שבו אדם אחד נוכח בקשר משפיע לא פעם על הדינמיקה כולה, גם בלי שהצד השני נכנס לחדר הטיפולים.

האם צריך לספר על כל העבר כדי לעבוד על ריחוק בזוגיות?

לא בהכרח. אפשר להתחיל מהתחושה הנוכחית ומהמצב היומיומי, ולעיתים ההיסטוריה עולה בהמשך התהליך מעצמה, כשיש לה מקום בטוח להיאמר.

האם יש מגע פיזי במהלך פגישת הטיפול?

תרגילי נשימה מעגלית או עבודה גופנית מתונה יכולים להיות חלק מהפגישה, אך תמיד בהסכמה מפורשת ובקצב שהמטופל קובע. שום מגע אינו מתבצע ללא שיחה מקדימה על כך.

היכן ממוקמת הקליניקה ולמי היא פונה?

הקליניקה נמצאת בפרדס-חנה ומקבלת מטופלים מהאזור, כולל מחדרה והסביבה. היא פונה למבוגרים ולילדים המתמודדים עם קשיים רגשיים במגוון תחומים.