טיפול בטיפול בתהליך גירושין בקליניקה של אורטל קמר

טיפול רגשי בזמן פירוק נישואין – ליווי של גוף, נפש ורוח בתקופה של שינוי

יש רגעים בתהליך של פירוק נישואים שבהם האדם מרגיש שהקרקע נשמטת מתחתיו לא רק בגלל הפרידה עצמה, אלא בגלל כמות ההחלטות שצריך לקבל בדיוק בתקופה שבה הראש פחות מצליח לחשוב בהיר. ילדים, בית, כסף, משפחה מורחבת, עבודה. הכול דורש תשובה, והכול בבת אחת. לפני שנתחיל לפרק את הנושא, נאמר דבר אחד בפתיחה, משום שהוא מלווה את כל מה שייכתב כאן. פרידה מבן זוג היא אירוע שמטלטל את האדם כולו, גוף נפש רוח ונשמה, והטיפול בה אינו עניין טכני של חלוקת רכוש אלא עבודה רגשית מעמיקה.

אני, אורטל קמר, פסיכותרפיסטית טראנספרסונלית עם קליניקה בפרדס-חנה, כותבת את הדברים האלה מתוך הישיבה מול אנשים שעוברים בדיוק את התקופה הזאת, וגם מתוך הידיעה האישית שלי של הצורך בתמיכה בשעת מצוקה. הגעתי למקצוע הזה דרך הטיפול שלי עצמי, וזו הסיבה שהמרחב שאני מזמינה אליו בנוי לאדם שמגיע אליו בדיוק כפי שהוא, ללא מגננות.

זמן קריאה: 5 דקות

תוכן עניינים

• מהו טיפול בתהליך גירושין
• האם טיפול מתאים אחרי ההחלטה
• מהו אבל על זוגיות
• למה הכאב מגיע בגלים
• איך טיפול עוזר בפרידה
• איך בוחרים טיפול פרטני
• מהו טיפול זוגי בפרידה
• איך מדברים בלי להסלים
• מה עושים עם אשמה
• איך מתמודדים עם כעס
• איך שומרים על הילדים
• מהי הורות משותפת חדשה
• איך מתמודדים עם בדידות אחרי פרידה
• למה מתעוררת חרדה בתקופת גירושין
• איך שומרים על תפקוד בשגרה
• מתי נכון לפגוש מישהו חדש
• מי אני רוצה להיות בפרק הבא

מהו טיפול בתהליך גירושין

טיפול בתהליך גירושין הוא ליווי רגשי שמטרתו להחזיק את האדם יציב, ברור ומסוגל לבחור, בתוך מציאות שמשתנה מתחת לרגליו. חשוב להבחין כאן בין שני דברים שנראים דומים. ייעוץ טכני עוסק בשאלה איך מתארגנים מבחינה משפטית וכספית, ויש לו מקום. הטיפול עוסק בשאלה אחרת לגמרי, במה שקורה לאדם שנמצא בתוך התהליך.

העבודה נוגעת בכמה מישורים. עיבוד האובדן שבפרידה מבן זוג, ויסות רגשי ברגעים של הצפה, קבלת החלטות יומיומיות מתוך מקום שקול ולא מתוך לחץ, ובניית גבולות ותקשורת מול בן או בת הזוג לשעבר. הטיפול יכול להיות פרטני, שבו האדם עובד על עצמו, ויכול להיות זוגי שממוקד בניהול הפרידה עצמה. נעמיק בשתי הצורות בהמשך, משום שההבחנה ביניהן משמעותית מאוד.

האם טיפול מתאים אחרי ההחלטה

מצב שחוזר הרבה הוא כזה. ההחלטה כבר התקבלה, ההודעה כבר נמסרה, התהליך המשפטי התחיל להתגלגל, ומסביב כולם אומרים שעכשיו צריך רק לסדר את הפרטים. ואז, באמצע יום עבודה רגיל, מגיע גל של עצב שאין לו שום הסבר הגיוני, או כעס, או דווקא הקלה מלאת חשד עצמי.

התשובה לשאלה שבכותרת היא כן, ובשביל זה בדיון. גם אחרי שההחלטה נחתמה, קיים תהליך רגשי ארוך של הסתגלות ושל שינוי זהות. פרידה מבן זוג אינה מסתיימת ברגע שהחתימה ניתנת, והגוף והנפש ממשיכים לעבד אותה זמן רב אחר כך.

תפקיד הטיפול בשלב הזה הוא בין השאר לצמצם פעולות אימפולסיביות. הודעה שנשלחת בשתיים בלילה, ריב שנפתח מחדש בכל פגישה, "סגירת חשבון" שנראית חשובה ודחופה. אלה לא סימנים של חולשה אלא סימנים של כאב שלא מצא עדיין מקום להישמע. המרחב הטיפולי נועד להיות המקום הזה.

מהו אבל על זוגיות

כדי להבין את הכאב של גירושין נבחן את המנגנון שמתחתיו. כשמסתיים קשר משמעותי, הנפש לא מתאבלת רק על אדם. אבל על זוגיות הוא אבל על עתיד מדומיין שלא יקרה, על זהות של "בן זוג של" שהתפרקה, ועל בית שהיה מוכר וכבר לא יהיה כזה. זו הסיבה שהכאב יכול להיות כה עמוק גם כשההחלטה הייתה נכונה וגם כשהיא הייתה יזומה.

אבל על זוגיות מגיע גם כשהיוזם הוא האדם עצמו. מי שהחליט ללכת מוצא את עצמו מתגעגע לדברים שבגללם הלך, וזה מבלבל. ניתן לומר כי הגעגוע אינו הוכחה שההחלטה הייתה טעות, אלא עדות לכך שהיו בקשר דברים טובים ואמיתיים.

העבודה הטיפולית נותנת לאבל הזה מקום בלי להפוך אותו לפסק דין. אט אט, לא בכוח, האבל מפסיק להיות אויב והופך לחלק מהסיפור.

למה הכאב מגיע בגלים

טעות נפוצה היא הציפייה שההחלמה תהיה קו ישר, שכל שבוע יהיה קל יותר מקודמו. המציאות מורכבת מזה. עיבוד של אובדן, ובכלל זה אבל על זוגיות, מתקדם בגלים. שבוע שלם של תפקוד טוב, ואז חג משפחתי אחד שמחזיר הכול לכיכר.

לגלים יש טריגרים מהחיים עצמם. הילדים חוזרים מהבית השני, שיר מסוים ברדיו, הודעה עניינית לכאורה על העברת חפצים. הגוף מגיב לפני שהראש מספיק להבין מה קרה.

מה שעוזר הוא זיהוי הטריגרים ובניית עוגנים. שגרה יציבה, אנשי תמיכה, וגבולות דיגיטליים ברורים, כמו שנראה בהמשך. ומעל הכול, הימנעות מהפרשנות שאומרת "אני חוזרת אחורה" בכל פעם שגל מגיע. הגל אינו נסיגה. הוא חלק מהדרך שבה הנפש מעבדת.

איך טיפול עוזר בפרידה

אפשר להשוות בין שתי עמדות כלפי פרידה. העמדה הראשונה אומרת, איך שורדים את זה. השנייה שואלת, איך עובדים את זה ויוצאים מזה שלמים יותר. הטיפול עוסק בשנייה, והוא פועל על שלושה צירים ששלובים זה בזה.

בציר הרגשי ניתן מקום לכל מה שעולה, בלי דירוג של מה מותר להרגיש. בציר התודעתי נבחנות המחשבות שמסתובבות בראש, האמונות על עצמי ועל זוגיות. בציר ההתנהגותי נבנים דפוסי תגובה חדשים, בשיחות הקשות ובהורות המשותפת.

מרחב שמחזיק מורכבות

בחדר הטיפולי השאלה אינה "מי צודק" אלא מה האדם צריך עכשיו. מי שעובר גירושין סוחב לא פעם רגשות סותרים בו זמנית, אהבה ושנאה, הקלה ופחד, והמרחב נועד להחזיק את כולם יחד. שם, ורק שם, מתאפשרת עבודת עומק אמיתית, בין אם בדיבור ובין אם בעבודה נשימתית שמגיעה למקומות שמילים לא מגיעה אליהם.

איך בוחרים טיפול פרטני

מתי בכלל עדיף טיפול פרטני על פני עבודה משותפת? התשובה נעה בין שני מצבים. הראשון, כשהאדם זקוק לעיבוד אישי עמוק של מה שקרה לו. השני, כשהצד השני אינו פנוי או מוכן לתהליך משותף, מצב שכיח למדי בתקופות פרידה.

לטיפול הפרטני יש יתרון שקשה לתת לו מחיר. הוא מרחב שבו אפשר להביא גם את החלקים שאינם "יפים". קנאה, בושה, פנטזיות על חזרה, פחד כלכלי, בדידות, פגיעה בדימוי הגוף ובמיניות, כעס שאין על מי לכעוס עליו. בשיחה עם חברים קשה לומר את הדברים האלה. בטיפול הם מגיעים בדיוק כפי שהם, ללא מגננות.

יחד עם זאת, טיפול פרטני אינו רק עיבוד. הוא גם הכנה מעשית לשיחות הקשות שמחכות מסביב הפינה, ותרגול של גבולות שאפשר להחזיק גם כשהלחץ עולה.

מהו טיפול זוגי בפרידה

כאן מסתתרת אי הבנה נפוצה. אנשים רבים חושבים שטיפול זוגי פירושו ניסיון להחזיר את הזוגיות, ולכן דוחים אותו כשההחלטה כבר התקבלה. אבל קיים סוג אחר לגמרי של עבודה משותפת, טיפול זוגי שמטרתו לנהל את הפרידה בכבוד ולהפחית את הפגיעה ההדדית.

במסגרת כזאת נבנית תקשורת שעובדת גם בזמן חיכוך, נסגרות הסכמות על נושאים מעשיים, ונדונה ההורות המשותפת העתידית. אפשר לחשוב על זה כעל חיפוש אחר "סיום טוב מספיק", ביטוי שאינו מבטיח סיום נטול כאב, אלא סיום שאינו מותיר חורבות מיותרות מאחוריו.

תנאי היסוד של עבודה כזאת הוא מסגרת בטוחה, שבה החדר אינו הופך לזירת האשמות. בלי המסגרת הזאת המפגש בין בני הזוג עלול להזיק יותר מאשר להועיל.

איך מדברים בלי להסלים

רבים מאמינים שאם רק יסבירו עוד פעם אחת, בצורה קצת יותר טובה, הצד השני יבין סוף סוף. זו בדרך כלל המלכודת. שיחה בזמן גירושין אינה נמדדת בכמה הובן הצד השני, אלא בכמה נשארו בגדר הענייני.

המעבר הוא מ"מי אשם" אל "מה צריך לסדר עכשיו". במקום לפתוח את כל ההיסטוריה, מסגרים את השיחה מראש. למשל, "אני רוצה לסגור את הלו"ז של הילדים לשבוע הבא". נושא אחד, מטרה אחת. ואם השיחה לא מתקדמת, עוצרים אותה ולא נגררים לוויכוח של אחת עשרה בלילה, כשהעייפות מפרקת כל סבלנות שנותרה.

מומלץ גם להחליט מראש מה לא נדון בהודעות כתובות. הודעה אינה מקום לפרק כעס, לבקש סגירת מעגל או להבין מה הלך לאיבוד. בשביל זה יש מקומות אחרים, והטיפול הוא אחד מהם.

מה עושים עם אשמה

תארו לעצמכם אדם שיושב במטבח אחרי שהילדים הלכו לישון, ומסובב בראשו משפט אחד שוב ושוב. "אני זה שפירקתי את הבית". האשמה הזאת יכולה ללוות אדם שנים, והיא אינה מבחינה בין מי שהחליט ללכת לבין מי שנשאר.

ההבחנה החשובה היא בין אחריות לבין אשמה משתקת. אחריות שואלת, מה אני לוקח איתי ללמידה, מה אני מכיר בו כחלק שלי בקשר. אשמה משתקת שואלת משהו אחר לגמרי, מי אני כבן אדם, ועונה תשובה שלילית על כל השאלה.

האשמה מתעוררת סביב נושאים מוכרים. הילדים קודם כול, אחר כך הפגיעה בצד השני, ולא פעם גם ההקלה עצמה, שנראית כמו הוכחה לאכזריות. כאן אפשר לראות את האשמה כמידע על ערכים. מי שמרגיש אשם על "פירוק בית" הוא בדרך כלל אדם שמשפחתיות ונאמנות יקרים לו. הכיוון הטיפולי אינו שחרור מלא מהאשמה, אלא הפיכתה משופטת למורת דרך שאפשר לשמוע בלי להיכנע לה.

איך מתמודדים עם כעס

כדי להבין כעס בזמן גירושין נבחן מה הוא עושה בנפש. כעס הוא אנרגיה שמבקשת הגנה. הוא עולה כשנפגעת תחושת הצדק, כשיש תחושת נטישה או בגידה, ובמיוחד כשיש חוסר אונים, כשהאדם מרגיש שדברים נעשים לו בלי יכולת להשפיע. השאלה אינה אם מותר לכעוס, אלא איך נותנים לכעס מקום בלי שינהל את החיים.

הצעד הראשון הוא זיהוי הטריגר. מה בדיוק, במילה מסוימת, במבט מסוים, מדליק את הגוף. אחר כך מפרקים את ה"סרט" שמתנגן בראש, רצף המחשבות שמעלה את הדופק עוד לפני שקרה דבר. הגוף לא מבחין בין סרט למציאות.

הביטוי חשוב, אבל במקום שלא פוגע, לא בילדים, לא בהורות המשותפת ולא באדם עצמו. אני רואה בעבודה שלי שכעס שמקבל מקום, בדיבור, בתנועה, בנשימה, מאבד מעט מהכוח שלו להרוס.

איך שומרים על הילדים

מי שעובר גירושין שואל את עצמו לא פעם כמה נזק הילדים סופגים. התשובה המרגיעה פחות ומדויקת יותר היא שילדים נפגעים בעיקר משני דברים, מהקונפליקט שהם עדים לו ומתפקידים שאינם שייכים להם. לא מהפרידה עצמה.

השיחה עם הילדים צריכה להיות פשוטה, קצרה ובלא האשמות. ילד לא צריך להבין את הזוגיות של הוריו, הוא צריך להבין ששניהם נשארים ההורים שלו. והשגרה היא העוגן שלו, שעות שינה, מסגרות, חוגים. ילד שהעולם שלו התפרק בבית אחד זקוק שהבית השני יישאר מוכר וצפוי ככל האפשר.

מהי הורות משותפת חדשה

כאן מונחת הבחנה שאנשים רבים מפספסים. סוף של זוגיות אינו סוף של הורות, אלא התחלה של מערכת יחסים חדשה בין שני אנשים שאינם עוד בני זוג אבל נשארו הורים בצוות. הורות משותפת אחרי גירושין אינה דורשת קרבה רגשית בין ההורים. היא דורשת תיאום ותפקוד.

המעבר הוא משפת הזוגיות, שמדברת על אהבה ואמון, אל שפת ההורות, שמדברת על מה צריך לקרות ומתי. חלוקת אחריות ברורה, העברת מידע על הילד בלי פניות, וזיהוי ה"מוקשים" הקבועים שמפילים שוב ושוב, זמני העברה, כסף, החלטות חינוכיות.

מטבע הדברים יהיו חיכוכים. השאיפה היא שפה שמחזיקה גבול בלי להפוך כל חילוק דעות למלחמה, ושהילד לא ייחשף אף פעם לקרב שאינו שלו.

איך מתמודדים עם בדידות אחרי פרידה

בדידות אחרי גירושין היא תגובה טבעית לאובדן של שגרה משותפת, לא סימן לכישלון אישי. כדי לדבר עליה בדיוק נפריד בין שני מצבים שמתבלבלים. בדידות פיזית היא להיות לבד בבית, בערב, עם השקט. בדידות רגשית היא תחושת ניתוק שיכולה להופיע גם בתוך חברה, גם בארוחה משפחתית, גם בחדר מלא אנשים.

לעיתים קשה להבחין בין געגוע לבן או בת הזוג לבין סימנים של בדידות חברתית רחבים יותר, מצב שבו רשת הקשרים כולה הצטמקה סביב הזוגיות. זו תופעה מוכרת. זוגות רבים מנתקים בהדרגה חברויות, וכשהזוגיות נגמרת מגלה האדם שהמעגל סביבו דליל במידה שלא הבחין בה.

העבודה אינה רק חיפוש של קשר זוגי חדש, שהוא לא פעם בריחה קדימה. היא גם, ואולי קודם כול, שימור ובנייה מחדש של קשרים חברתיים קיימים. אט אט, שיחה אחרי שיחה, הרשת נבנית מחדש.

למה מתעוררת חרדה בתקופת גירושין

מה בדיוק כל כך מפחיד בגירושין, כשההחלטה כבר מאחורינו? הרי הלא ודאות הסתיימה. וזו בדיוק הטעות. הוודאות לא הסתיימה, היא רק החליפה צורה. חרדה בתקופת גירושין קשורה לאובדן של ודאות וביטחון בכל הרבדים, כלכלי, הורי, חברתי, ואינה בהכרח מעידה על הפרעת חרדה מהסוג שדורש אבחנה.

התחושות מוכרות לכל מי שעבר את זה. מתח בגוף, אי שקט, מחשבות שחוזרות על העתיד, על הכסף, על הילדים, על הבדידות. על פי המידע של משרד הבריאות, קיים הבדל בין חרדה מצבית שהיא תגובה לנסיבות חיים, לבין חרדה מתמשכת שמלווה את האדם לאורך זמן ומשבשת את תפקודו, והערכת ההבדל ביניהן שייכת לגורם מטפל מוסמך.

כשהחרדה היא תגובה למשבר, הטיפול הרגשי יכול לסייע בהחזרת תחושת אחיזה. וכאשר היא נמשכת ומשבשת, ראוי להיוועץ בגורם מקצועי ולא להישאר עם זה לבד.

איך שומרים על תפקוד בשגרה

המנגנון כאן פשוט ואכזרי. משבר רגשי מרוקן את המאגרים, והראשון שנפגע הוא השינה, והשינה היא בדיוק מה שהנפש זקוקה לו כדי להתמודד. מעגל שכזה. על פי מידע של משרד הבריאות קיים קשר הדוק בין איכות השינה לבין בריאות הנפש, ולכן שמירה על השינה בתקופה כזאת אינה מותרות אלא יסוד.

ירידה זמנית בריכוז ובתפקוד בעבודה היא תופעה שכיחה בתקופת משבר, לא כישלון אישי. מי שרגיל לעבוד ברמה מסוימת מוצא את עצמו קורא את אותה שורה שלוש פעמים, ומקלל את עצמו על כך. הקללה לא עוזרת. צמצום זמני של דרישות, היכן שאפשר, עוזר.

כאשר קשיים בהירדמות ומחשבות שחוזרות בלילה הופכים לקבועים, זהו סימן לכך שכדאי לתת לנושא תשומת לב נפרדת, והטיפול יכול להתייחס אליו כאל יעד בפני עצמו. ואם את/ה או מישהו קרוב נמצא/ת במצוקה מיידית, אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201, בכל שעה, וכך עולה גם בכתבה של ער"ן על התמודדות עם פרידה.

מתי נכון לפגוש מישהו חדש

השאלה שמעסיקה רבים בשלב מסוים היא מתי אפשר כבר לצאת לדייטים. התשובה הכנה היא שאין נקודת זמן אוניברסלית, לא חודש ולא שנה. השאלה המרכזית היא אחרת לגמרי. האם עדיין קיים עומס רגשי לא מעובד, שהקשר החדש ייאלץ לשאת על גבו מבלי שהתכוונו לכך.

ההבדל בין "בריחה קדימה" לבין מוכנות אמיתית ניכר בדברים קטנים. האם האדם מחפש מישהו או שהוא מחפש לא להיות לבד. האם נמדדים בכל דייט את ההשוואה לקודם, או שבאמת פוגשים את מי שיושב מולנו. ומעל הכול, האם זוהים הדפוסים החוזרים מהזוגיות הקודמת, ההימנעות מקונפליקט, ההיצמדות, ההיעלמות, לפני שהם חוזרים שוב, בבית חדש, עם אדם חדש.

בנייה מחדש של תחושת ערך עצמי, כולל חיזוק ביטחון עצמי שנפגע, היא לרוב תנאי מקדים לזוגיות בריאה יותר. מי שיוצא לדייט מתוך "אף אחד לא ירצה אותי ככה" נותן לצד השני לקבוע את שוויו, וזו נקודת פתיחה בעייתית.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשכת פגישה טיפולית אחת

פגישה נמשכת כשעה. במפגשים שכוללים עבודה נשימתית עשויה הפגישה להתארך מעט, משום שהעבודה הזאת דורשת זמן התמסדות בתחילתה והכלה בסופה. מרווחי הזמן נקבעים יחד, לפי קצב העבודה ומה שעולה בה.

האם הטיפול יכול להתקיים במקביל לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי

כן. העבודה הטיפולית שאני מציעה אינה תחליף לטיפול רפואי או פסיכיאטרי, וכאשר קיים טיפול נוסף או תרופתי, הוא נשמר כמו שהוא ובאחריות הרופא המטפל. לעיתים קרובות נמצא שהליווי הרגשי משלים עבודה מדיקלית ומתמקד במישורים שהיא אינה עוסקת בהם.

מה קורה בפגישה הראשונה

הפגישה הראשונה היא בעיקרה היכרות. האדם מספר בקצרה מה הביא אותו, אני מקשיבה ומסבירה כיצד אני עובדת, וביחד בודקים האם המפגש הזה מתאים. אין צורך להתכונן מראש או לדעת מה לומר. מספיק להגיע כפי שאת/ה.

האם יש צורך לדבר על העבר כדי להתחיל טיפול

לא בהכרח. אפשר להתחיל ממה שקורה כרגע, מההווה ומה שקשה בו, ולגעת בעבר אט אט, רק כשהדבר עולה באופן טבעי וכשהאדם מוכן לו. הקצב נקבע על ידי המטופל, לא על ידי השיטה.

היכן הקליניקה נמצאת

הקליניקה ממוקמת בפרדס-חנה, ומקבלת את הפניות מפרדס-חנה, חדרה והסביבה. המקום שקט ופרטי, ונבנה כך שהכניסה אליו תהיה דיסקרטית ככל האפשר.

מי אני רוצה להיות בפרק הבא

נחזור לרגע לתמונה שממנה התחלנו, האדם שיושב מול כמות החלטות שאין לו כוח לקבל. אם נסתכל עליו שוב, דרך כל מה שעברנו עליו כאן, נראה משהו שלא ראינו קודם. הוא לא רק מישהו שסיום קרה לו. הוא מישהו שעומד בפני בחירה מחודשת, בערכים, בזהות, ביחסים, במשמעות.

פרידה היא גם סיום, ואין טעם לייפות את זה. אבל היא גם, באותה נשימה, תהליך של בחירה מחדש. אנשים שואלים אותי לא פעם מתי ייגמר הכאב, ואני מזמינה אותם לשאול שאלה אחרת, שאין לה תאריך יעד ויש לה כיוון. מי אני רוצה להיות בפרק הבא. איזה הורה, איזה בן אדם, איזה בן או בת זוג, כשהגיע הזמן. מתוך השאלה הזאת, לאט לאט, התשובות נבנות.