10-תסמינים-להתקף-חרדה-ואיך-מתמודדים

10 תסמינים להתקף חרדה ואיך מתמודדים

התקף חרדה הוא ללא ספק מהאירועים הנפשיים העוצמתיים ביותר. הוא עשוי לפקוד את האדם פעם אחת או מספר פעמים לאורך תקופה, תמיד באופן מפתיע כאשר התסמינים החזקים עשויים להימשך במשך שעות ארוכות. ואולם, למרות הפחד העז מפני סכנת חיים, התקף החרדה בפני עצמו אינו מסוכן ויחלוף כעבור זמן. מצד שני, חשוב מאוד לפנות לטיפול נפשי על מנת לקבל סיוע מקצועי, שיכול לעזור בהקלת ההתמודדות עם ההתקף, בהקטנת הסיכוי להתקפים נוספים, בשיפור איכות החיים והתפקוד היומי, ובהשגת תחושה רגועה, בטוחה ונינוחה יותר.

במאמר הבא נסקור את הסיבות האפשריות להופעת התקפי חרדה, את התסמינים השונים שמאפיינים אותו, וכן מספר גישות טיפוליות עיקריות בהתקפי חרדה – בדגש על פסיכותרפיה טרנספרסונלית.

למה בכלל מופיע התקף חרדה?

לפני שנדבר על התסמינים של התקפי חרדה וכיצד מתמודדים עימם, כדאי להקדיש כמה שורות לגורמים האפשריים של התקף החרדה ולפיזיולוגיה שמאחורי העניין. לנושא זה ישנה חשיבות רבה גם בטיפול בהתקף, מכיוון שאם האדם מבין כי מדובר בתגובה גופנית – נוירולוגית בעלת בסיס טבעי, ההשלכות של ההתקף מבחינה נפשית פחות עמוקות. במילים אחרות, אנחנו רגועים יותר כאשר ישנם גורמים שאנו מסוגלים להבין אותם, להבדיל מגורמים נפשיים עלומים שעלולים לתקוף אותנו בכל עת.

יכול לעניין אותך גם:

טיפול בדיכאון

טיפול בהפרעות קשב וריכוז

טיפול בחוסר אנרגיה

ובכן, התקף חרדה וחרדות בכלל מבוססים על מנגנון טבעי המיועד להגן עלינו. מדובר במערכת הכוללת לא מעט אזורים במערכת העצבים ובמוח, הקרויה מערכת העצבים הסימפטטית, והיא יכולה להפעיל מרכזים רגשיים כמו המערכת הלימבית והאמיגדלה, וכן להביא לשחרור הורמונים ובפרט אדרנלין. המערכת הזו מופעלת באופן טבעי כאשר המוח מזהה איום רציני על קיומנו, למשל נמר או אריה שהתקרבו אל אבותינו הקדומים. במקרים אלו האבולוציה "הבינה" שלא כדאי להשאיר את ההחלטות למוח הקדמי, שמבצע את החישובים והתכנונים האינטליגנטיים ביותר, מפני שהם לוקחים זמן וגם מועדים לטעויות ברגעי לחץ. לפי האבולוציה, מה שצריך לקרות במצבים אלו הוא שהמערכת הפרימיטיבית יותר תיקח פיקוד ותורה לגוף לעשות 3 דברים: לברוח מהאיום, לקפוא על המקום, או לתקוף את האיום. לכך מתלווים כל התסמינים שעליהם נדבר בהמשך.

אם כך, מה הבעיה?

הבעיה היא שלעיתים המערכת הזאת מופעלת גם כאשר האיום החיצוני אינו כה חריף, או אפילו לא נמצא בכלל. כך לדוגמא, אדם שאמור לשאת נאום בפני קהל גדול, או סטודנט לפני בחינה, עשויים לפרש את הסיטואציה כאיום כה גדול עד כי מערכת העצבים הסימפטטית תיכנס לפעולה – ואפילו תוביל להתקף חרדה. יחד עם זאת, אנשים רבים חווים התקף חרדה גם כאשר האיום לא ממש נוכח, ואפילו ללא איום בכלל, שכן ה"איום" נמצא בעומק תת המודע או הבלתי מודע. כך, ההתקף עשוי להתפרץ גם במהלכו של יום רגיל לחלוטין וללא אזהרה מוקדמת.

יחד עם זאת, עובדה היא שלא כולנו חווים התקפי חרדה. אמנם כולנו עשויים לחוות התקף במצבים אלו או אחרים של החיים, אך לפי הספרות המקצועית ישנם אנשים בעלי נטייה יותר גבוהה לפתח התקפים אלו. כך למשל, ידוע כי במשפחות של הורים ניצולי שואה נטו הילדים לפתח יותר התקפי חרדה כשגדלו והיו למבוגרים. עובדה זו מסתדרת עם הסברה לפיה ככל שההורה רואה את העולם כמקום מאיים ורווי סיכונים, כך עוברת התפיסה אל הילד – וישנו יותר סיכוי לפיתוח התקפי חרדה בבגרות (יש לציין כי ההתקפים פחות נפוצים אצל ילדים ויותר בבגרות). בנוסף, ישנו כאמור מרכיב ביולוגי ברור להתקף חרדה, ונמצא כי קיים קשר בין ההתקפים לבין הפרעות נפשיות מסוימות ובעיקר חרדות ופוביות, כמו גם אוטיזם, נטילה של תרופות מסוימות (אנטיביוטיקה, ריטלין, נוגדי דיכאון), עישון ושתיית קפה. מעבר לכך, חשוב להדגיש שלעיתים קרובות התקפי החרדה אכן מופיעים בתקופות מאתגרות בחיים המלוות בעומס ומתח רב, למשל לפני חתונה, בזמן ביצוע פרויקט מורכב בעבודה, לאחר גירושין או פיטורין, לאחר אובדן אדם אהוב, ועוד.

אז מהם התסמינים של התקף חרדה?

אפשר לכתוב שהתקף חרדה הוא חוויה לא נעימה, אך במקרה זה המילים קטנות מאוד. כל מי שחווה התקף בוודאי לא ירצה לחזור שוב על חוויה זו, שלא פעם מעוררת פחד מוות וחשד להתקף לב. אכן, חלק בלתי מבוטל מהפניות למיון בבתי החולים מגיעות מאנשים הלוקים בהתקף חרדה. מדובר בבירור חשוב מאוד שכן התקף החרדה בפני עצמו יחלוף בסופו של דבר ואינו מהווה סכנת חיים, אך במידה שמדובר בהתקף לב זוהי סכנה מוחשית.

כאמור, התקף חרדה משמעו שמערכת העצבים הסימפטטית נכנסה לפעולה, והביאה לשחרור הורמון האדרנלין בצורה משמעותית מאוד. התגובות הגופניות כתוצאה מכך יכולות להיות מגוונת וקשות, ביניהן בחילות, רעידות, הזעה רבה בכפות הידיים ובחלקים אחרים של הגוף, פעימות לב מואצות ולא סדירות, אי נוחות או כאבים באזור בית החזה, הרגשה של אי יציבות, ערפול וסחרחורת, הירדמות או נימול של הרגליים או הידיים, גלי חום, צמרמורות, תחושה של חוסר אוויר ושל חנק, ועוד. כמובן שתסמינים פיזיולוגיים רציניים אלו מלווים גם בתסמינים רגשיים, כאשר האדם חש שהוא הולך ומאבד שליטה, מרגיש פחד עז מאוד, הרגשה כי הוא עומד למות, ניתוק מן הגוף, ולעיתים גם תחושה של ניתוק מהאישיות וניתוק מהמציאות.

יחד עם זאת, יש לציין כי לא כל התסמינים מופיעים בכל התקף חרדה. למעשה, לפי מדריך הפסיכיאטרים האמריקאי אשר משמש את הפסיכיאטרים בישראל, התקף חרדה צריך לכלול לפחות ארבעה מתוך התסמינים שתיארנו לעיל. כלומר מספיק שיהיו ארבעה תסמינים בלבד על מנת שהמצב יאובחן בתור התקף חרדה, ולעיתים קרובות גם קיימים התקפים מינוריים יותר שבהם מופיעים רק שני סימפטומים מתוך אל שתוארו לעיל. בנוסף לכך, קיים מאפיין חשוב של התקף חרדה והוא שהמצב מגיע לשיא אחרי עשר דקות לכל היותר, להבדיל ממצבים פיזיולוגיים ההולכים ומחריפים במתינות רבה יותר לאורך שעות וימים. יש להדגיש כי למרות שהתקף החרדה יכול להימשך מספר שעות (אחריהן האדם נותר תשוש מאוד ועליו להתמודד עם קשיים נפשיים בלתי מבוטלים), הוא בסופו של דבר חולף. גם אם קשה להאמין בכך בעת ההתקף – הוא אכן יחלוף.

כיצד מתמודדים עם התקפי חרדה

אין ספק שהתקפי חרדה משפיעים בצורה משמעותית על איכות החיים, שכן ההשפעה אינה מתחילה ונגמרת בזמן ההתקף. כל מי שחווה זאת מכיר את הפחד, אי הוודאות והדאגות לגבי ההתקף הבא, אשר יכולים להביא להימנעות מפעילויות ומקומות מסוימים, ולפעולות שאמורות לוודא ש- "בהתקף הבא אהיה יותר מוכן". זאת לצד השפעה על מצב הרוח הכללי, כמו תחושת דכדוך, חוסר ערך וכיוצא בזאת. לכן חשוב מאוד לטפל בהתקפי החרדה וישנן מספר שיטות מתאימות לכך.

ראשית, קיימת אפשרות ליטול תרופות שמרגיעות את האדם ומקטינות את הסיכון להתפתחות התקף. זוהי לאו דווקא הדרך המומלצת ביותר מפני שלתרופות אלו יש תופעות לוואי, הן אינן מייצרות שינוי שורשי, וגם יש להן פן ממכר והסתגלותי שמפחית את היעילות. יחד עם זאת, הן יכולות להועיל לעיתים ועדיף שיילקחו במקביל לטיפול עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט. בדרך כלל מדובר בתרופות ממשפחת מעכבי ספיגת הסרוטונין (מוליך עצבי חשוב למצב הרוח והרגש). באופן הדרגתי התרופות האלו מעלות את רמת הסרוטונין הפנויה במוח, מה שמוביל לתחושה בטוחה, רגועה וטובה יותר.

שנית, קיימים טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, המוכרים גם בשם CBT ונחשבים ליעילים יחסית בהתמודדות עם התקפי חרדה וחרדות בכלל. במקרה של התקפי חרדה, הטיפול יתחיל (כמו המאמר הזה) במתן מידע פיזיולוגי ועובדתי אודות מהותם של התקפי החרדה, דבר העוזר לתחושת השליטה ולהרגעת החרדה החזקה של ההתקף – כי האדם יודע שהוא אינו עומד למות כתוצאה מהמצב. מרכיב נוסף של הטיפול הינו חשיפה הדרגתית לתחושות הגופניות הקשורות להתקף החרדה, למשל דפיקות לב מואצות, הזעה, רעידות בגפיים. כלומר, מודעות והישארות עם תחושות אלו והבנה כי הן אינן באמת מסכנות חיים. עוד מרכיב מהותי בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי עוסק בהתנהגויות שאמורות לכאורה לעזור בהתקף הבא (למשל בקבוק מים קטן שנמצא תמיד בתיק), אבל למעשה מזכירות כל הזמן שההתקף עלול לקרות בקרוב.

שלישית, קיים הטיפול בגישה הפסיכו-דינאמית. בניגוד לטיפול CBT שהינו ממוקד, קצר והרבה יותר ישר ולעניין, הטיפול הדינאמי יורד לשורשים הנפשיים-רגשיים של ההתקף. כך לדוגמא, ייתכן שההתקף נובע מחוויה וטראומתית בילדות של פגיעה אלימה, אובדן אדם יקר, פגיעה מינית וכדומה – הנכנסת לפעולה בבגרות בצורת התקף. בנוסף, כפי שראינו יש מרכיב של תפיסת העולם של ההורים שהשפיעה על הילדים, וגם אליה יכול להגיע הטיפול הדינאמי. המטרה היא לשחרר את האדם מההשפעה החזקה של אותם זיכרונות/תפיסות מוקדמים. יחד עם זאת, יש לציין כי קיימים חילוקי דעות לגבי יעילותו ומהירות השפעתו של הטיפול הדינאמי בהתקפי חרדה.

פסיכותרפיה טרנספרסונלית לטיפול בהתקפי חרדה

פסיכותרפיסטית טרנספורסונלית מחזיקה ארגז כלים עשיר אשר נובע מקשת רחבה שיטות טיפוליות. יכולות להיות אלו הגישות שתוארו לעיל כמו הגישה הדינאמית או ההתנהגותית קוגניטיבית, וכן גישות המגיעות מהמזרח ומהמערב ומתקופות שונות של התרבות האנושית. כך לדוגמא, גישת המיינדפולס שאותו עשויה התרפיסטית להציע דומה למדי לזו שתוארה ב- CBT ועוזרת למטופל להתמקד בתחושות גופו. הדבר תורם להרגעה, לתחושה של שליטה טובה יותר, ולהמעטת העיסוק במחשבות המדאיגות והמפחידות בעת התקף החרדה, לפניו ואחריו. המטפלת עשויה להציע גישות נוספות במידה שאלו מצויות בארגז הכלים שלה, כמו יוגה, ביו-פידבק, ביוסינטזה, הבעה ביצירה, עבודה עם חלומות, טכניקות נשימה ומדיטציה שונות, נשימה הולו-טרופית, גשטאלט, דמיון מודרך ועוד.

אכן, פסיכותרפיה טרנספרסונלית היא אקלקטית במהותה, ואינה פוסלת שיטה מסוימת רק מפני שבאה ממדרשו של זרם טיפולי כזה או אחר. מה שחשוב הוא היעילות עבור המטופל. יחד עם זאת, מלבד ארגז הכלים העשיר ישנם עוד הבדלים משמעותיים בין פסיכותרפיה טרנספרסונלית וגישות טיפוליות אחרות, המתבטאים בתפיסה של האדם, מצבו, ייעודו ומהותו. כך לדוגמא, גישה זו רואה את האדם כחלק מהוויה גדולה או גבוהה יותר שאליה ניתן להתחבר, ולשאוב ממנה כוחות, ביטחון והרגעה. זוהי הוויה שיש בה אהבה, שיתוף וחמלה כלפי כל היצורים החיים וגם כלפי האדם הפרטי, מה שעוזר בחיזוק הביטחון בעולם ובעצמי כנגד האיומים של התקף החרדה. כמו כן, החיבור אל הוויה אוניברסאלית או גבוהה יותר, שפתוח בפני כולנו, מאפשר לאדם לקבל ביתר הבנה וחמלה את האירוע או האירועים הקשים שהתרחשו, ובכך משתפרים איכות החיים והתפקוד היומיומי בכללותם.

עוד היבט משמעותי של הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית הוא הבנה כי לכל אחד מאיתנו יש רצונות וכמיהות עמוקים מאוד. לעיתים התקפי החרדה קשורים אל רצונות וכמיהות אלו שאינם מוצאים את הדרך אל המודעות. חסימות רגשיות ואחרות של הרצונות העמוקים האלו אינן מעלימות אותם, והאנרגיות ממשיכות להימצא במערכת ולגרום לעירור גבוה. במקרים מסוימים העוררות הגבוהה שמלווה בפחדים בלתי מודעים, מתפרצת והופכת להתקף חרדה של ממש. לכן, בטיפול אנו חותרים אל הרצונות והכמיהות האלו, רוצים להכיר בהם ואותם, וגם למצוא את הדרך לבטאם בחיי המטופל.

אם כן, הטיפול בגישה זו אינו מתמקד רק בתסמינים, בהקטנת עד העלמת ההתקפים ובהשבת השליטה לחיים. לצד יעדים חשובים אלו, הטיפול גם מהווה פתח והזדמנות לצמיחה אישית, התפתחות, העשרה וחיבור להוויה גבוהה יותר.

 

אודות הכותבת

התוכן נכתב ע"י אורטל קמר, בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, בעלת תעודה של שיטת טיפול אנרגטית בשם "להאיר את ליבנו באינסוף", בעלת תעודה באימון קואצינ'ג המתמקד בתקשורת והקשבה ומטפלת בפסיכותרפיה טראנספרסונאלית. 
 

אהבתם? שתפו >>

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email