מהי-הפרעת-חרדה-מפושטת

מהי הפרעת חרדה מפושטת

הפרעת חרדה מפושטת, הנקראת גם הפרעת חרדה מוכללת, מתאפיינת בדאגות רבות, פחדים ותסמינים נוספים המופיעים לאורך תקופה ממושכת, ולעיתים לכל החיים. מדובר בבעיה הפוגעת בכל מישורי החיים וחשוב מאוד לטפל בה באמצעות איש מקצוע כמו פסיכותרפיסט, פסיכולוג או פסיכיאטר. בשורות הבאות נלמד על הגורמים והתסמינים של הפרעת חרדה מפושטת, על ההבדל בינה לבין הפרעות חרדה אחרות, ועל האפשרויות הטיפוליות.

האם זו הפרעת חרדה מפושטת?

ישנה חשיבות רבה להבנה האם מדובר בהפרעת חרדה מפושטת, שכן התסמינים שלה עשויים להיות דומים למדי למצבים אחרים, הן של תחלואה פיזית והן של הפרעות אחרות מתחום החרדה. בנוסף, במקרים מסוימים של השפעה על איכות החיים והיכולת לתפקד ביומיום ולהתפרנס, קבלת אבחנה של הפרעת חרדה מפושטת עשויה להביא לסיוע כספי ותמיכה נלווית מהמוסד לביטוח לאומי. כמובן שהאבחון גם יכול להביא להתערבות הטיפולית הנכונה ביותר. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שעל מנת לקבל טיפול פסיכותרפי או פסיכולוגי עבור חרדה מוכללת, או כל סוג אחר של חרדה והפרעה נפשית, אין חובה לקבל אבחון פסיכיאטרי.

על כל פנים, מדובר בהפרעה המאופיינת ברמה גבוהה של דאגה ומתח שאינם מתחייבים מהמציאות (למשל, מתח ודאגה רבה בעת מלחמה הינם סבירים לחלוטין). אל הלחצים והחששות החזקים מתלווים סימפטומים גופניים שונים כמו חוסר שקט, כאבי ראש, רעידות, הזעה, פעימות חזקות של הלב, בעיות במערכת העיכול, נטייה לבהלה ולכעסים ועוד.

יכול לעניין אותך גם:

10 תסימינים להתקף חרדה

איך לטפל בחרדות קשות?

 

מדריך הפסיכיאטרים האמריקאי DSM, אשר משמש את הפסיכיאטרים בישראל, מגדיר את התסמינים הנדרשים על מנת לתת אבחנה של הפרעת חרדה מפושטת. לפי המדריך, על החרדות והדאגות להופיע לתקופה ארוכה של לפחות חצי שנה, ועליהן להופיע במשך מרבית הימים לאורך התקופה הזאת. כמו כן, הן צריכות להופיע לגבי כמה נושאים בחייו של האדם – למשל בכל הקשור למשפחה, לקריירה, למבחנים וכדומה, בניגוד להופעת חרדות ודאגות הקשורות רק לגורם אחד. התסמינים הנוספים של הפרעת חרדה מפושטת הינם נטייה לרגזנות, קושי להתרכז, עייפות רבה, מתיחות בשרירים וקושי ובעיות בשינה. לפי המדריך האמריקאי, על התסמינים האלו להופיע לפחות בחלקם לצד הדאגות והחרדות. כמו כן, האבחנה מחייבת שהתסמינים יובילו לפגיעה מהותית במישורים משמעותיים בחייו של האדם והיותם יוצרים סבל עבורו.

כפי שאמרנו, האבחנה אינה הכרחית בשביל לקבל סיוע בטיפול פסיכולוגי או פסיכותרפי. מצד שני, ראוי להזכיר כי התסמינים המתוארים לעיל יכולים להיות קשורים לדברים אחרים, למשל לנטילת תרופות מסוימות, לשימוש בסמים או להפרעות חרדה מסוגים שונים שיש להן מאפיינים דומים. זוהי הסיבה להגדרות שניתנו לעיל שלמעשה מבדילות את הפרעת החרדה המפושטת ממצבים אחרים. על כל פנים, חשוב להביו אם מדובר בהפרעת חרדה מפושטת כדי לקבל טיפול הולם.

מה יכול לגרום להפרעת חרדה מפושטת

ישנם לא מעט גורמים שיכולים לעמוד מאחורי ההפרעה, שהיא נפוצה מאוד ויכולה לעמוד על 3 עד 5 מתוך 100 אנשים באוכלוסייה הכללית. השכיחות הגבוהה נובעת קודם כל מהיותה של ההפרעה נלווית להפרעות נפשיות אחרות, כמו דיכאון, וגם למחלות כרוניות ושל מערכת העצבים, וכן לשימוש בסמים. מעבר לכך, ידוע כי קיים מרכיב גנטי משמעותי בהפרעה זו, כלומר שילדים להורים שלקו בהפרעות חרדה כלשהן עשויים לפתח בסבירות גבוהה יותר חרדה מפושטת. מלבד זאת, באשר למרבית הפרעות החרדה ידוע כי קיים מרכיב הקשור למשפחה הגרעינית, ובפרט להורים שהיו מגוננים מאוד ותפסו את העולם כמאיים. דברים דומים ניתן לראות במשפחות שבהן שמרו על רמה גבוהה מאוד של ציפיות מהילדים, וההורים דגלו בפרפקציוניזם, הישגיות וחינוך נוקשה. יחד עם זאת, אין ממצאים המקשרים בין המצב במשפחה הגרעינית דווקא אל חרדה מפושטת מבין כל הפרעות החרדה.

מה ההבדל בין חרדה מפושטת לבין חרדות אחרות?

המרכיב העיקרי שמבדיל בין חרדה מפושטת לחרדות אחרות הוא, כאמור, היקף הגורמים המעוררים חרדה. כך לדוגמא, אדם הסובל מחרדת מבחנים יחוו את התסמינים של החרדה ודאגת היתר בעיקר לפני מבחנים, ואילו אדם המפחד ממקומות סגורים יחווה אותם כמובן לפני ובעת הכניסה למקומות סגורים. לעומת זאת, חרדה מפושטת כשמה כן היא – מתפשטת על פני קשת רחבה של גורמים ובפרט אלו שהינם יותר מהותיים בחיים כמו העבודה, הבריאות והאנשים הקרובים. יתר על כן, בעוד חרדות ופוביות ספציפיות מתעוררות לנוכח ההתקף ואז פוחתות, הדאגנות והפחדים של חרדה מפושטת מלווים את האדם בשגרה. למעשה, יש המתייחסים אל ההפרעה הזו כאל מצב כרוני שאינו ניתן לריפוי.

מעבר לכך, ישנן הפרעות חרדה בעלות מאפיינים דומים למדי לחרדה מפושטת, ובעיקר הדברים אמורים בהפרעה טורדנית כפייתית. ואולם, אחד התסמינים העיקריים של הפרעה זו הן המחשבות וההתנהגויות הכפייתיות שחוזרות שוב ושוב, באמצעותן המטופל מנסה לסלק את החרדה – ללא הועיל. בחרדה מפושטת מחשבות והתנהגויות אלו אינן נמצאות, ואם הן נמצאות – הרי שמדובר בחרדה טורדנית כפייתית. דוגמא נוספת היא הפרעת חרדה פוסט טראומתית, שגם התסמינים שלה עשויים להתפרש על פני תחומים רבים בחיים ועל פני זמן רב. ואולם, במקרה זה אנו יכולים להצביע על אירוע מסוים בעבר, כמו התעללות מינית, אלימות במשפחה או אובדן אדם אהוב – אשר מצוי במקור החרדה. זאת לעומת חרדה מפושטת שבה לא ניתן להצביע על מקור ברור מהעבר שיכול לעמוד מאחורי המצב.

כיצד מטפלים בחרדה מפושטת

ראשית, חשוב להדגיש כי הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות במקרים של חרדה מפושטת הוא לקבל תמיכה. אמנם יש דרכי טיפול שנחשבות יעילות יותר מאחרות, אך הגורם המשותף לכולן הוא מתן תמיכה מאיש מקצוע ואף מהסביבה. אכן, אנשים רבים הסובלים מהפרעה זו מדווחים על שיפור והקלה אחרי פגישה עם איש מקצוע, בין אם הוא רופא, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט או פסיכולוג, אשר מסביר להם על מהות הבעיה ושכיחותה, מעודד אותם ומרגיע אותם. בדרך כלל עדיף שיהיה זה בעל מקצועי ולא אדם מן השורה, שכן ישנו אפקט חזק יותר לאדם שסומכים עליו ונתפס כמבין בנושא. יחד עם זאת, ישנה חשיבות גם לתמיכה הסביבה והרגעת הדאגות על ידי חברים, בן הזוג וכדומה.

באשר לטיפול התרופתי, הוא מתחלק לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה ניתנת בעת זמנים קשים יותר של החרדה ומביאה להקלה מהירה לזמן קצר. התרופות האלו בהחלט עשויות להיות יעילות, אך הגוף נוטה להסתגל אליהן כעבור זמן קצר, ישנו חשש להתמכרות, ומעבר לכך הן עוסקות אך ורק בסימפטומים – מה שאינו תורם להטבת המצב הכללי בצורה משמעותית. קבוצה שנייה היא של תרופות המעכבות את ספיגת הסרוטונין במוח. הן משפיעות בהדרגה לאחר פרק זמן של כשבועיים שלושה והשפעתן ממושכת בהרבה מהקבוצה הראשונה. הן בהחלט יכולות לשפר את התפקוד ואת איכות החיים לפרק זמן מסוים, אך באופן כללי ניתן להעיר עליהן את אותן ההערות של הקבוצה הראשונה.

אחת השיטות שנחשבות ליותר מוצלחות בטיפול בחרדה מפושטת היא הקוגניטיבית התנהגותית. הטיפול בגישה זו עוסק בתחילה במתן מידע אובייקטיבי על ההפרעה, כפי שציינו לעיל, דבר התורם להשקטה מסוימת ולתחושת השליטה והביטחון של המטופל. החלק הארי של הטיפול עוסק בפן הקוגניטיבי, כלומר במחשבות והתפיסות שעומדות בבסיס הדאגות הרבות.המטפל עוזר למטופל להבחין במחשבות ותפיסות בסיסיות אודות איומים וסכנות, ולבחון האם אן נאמנות למציאות. במרבית המקרים, המסקנה היא שהתפיסות האלו אינן נאמנות למציאות, ולפיכך מסייע המטפל למטופל לגבש במקומן מחשבות יותר חיוביות ויעילות, ובכך לשנות את המעגל השלילי של מחשבה – דאגה – תסמינים – חרדה. מלבד זאת, הטיפול יעסוק גם בהקניית שיטות ותרגילים המיועדים להרגעה עצמית, כמו נשימות עמוקות, התבוננות על איברי הגוף, וכיוצא בזאת.

פסיכותרפיה טרנספרסונלית לטיפול בהפרעת חרדה מפושטת

פסיכותרפיסטית טרנספרסונלית עשויה להציע מגוון כלים למטופלים הסובלים מהפרעת חרדה מפושטת, החל בדמיון מודרך, דרך טכניקות נשימה, מיינדפולנס ועד להתערבויות בסגנון קוגניטיבי התנהגותי ואף פסיכו-דינאמי. כלומר, ביכולתה להתאים את התרגילים, הטכניקות והשיטות הטובות ביותר בהתאם למצבו, אישיותו והעדפותיו של המטופל.

בנוסף, בשיטה זו מתבוננים על האדם מזווית רחבה הרבה יותר, ורואים אותו כחלק מהוויה גדולה, אוניברסאלית וחובקת כל. המטפלת יכולה לסייע לאדם ליצור קשר עם הוויה זו שהינו חלק ממנה, להכיר בה ולגעת בהיבטים המנחמים, המחזקים והמרגיעים שלה – כמו חמלה, אהבה, נצחיות ושיתוף. המפגש עם דרך הוויה זו פותח בפני האדם צוהר חדש אשר בו הדאגות והפחדים אינם כה גדולים ומפחידים כפי שנראו עד כה. בתוך כך, הוא מבין כי אנשים ויצורים רבים לצידו חווים פחדים ובידוד, ומפתח חמלה, הבנה ורגישות גדולה יותר כלפיהם וכלפי עצמו – דבר העשוי לסייע מאוד גם ברגיעה ובפתיחות האישית. כמו כן, הטיפול עוזר לאדם להתחבר אל כמיהות ורצונות עמוקים הטבועים בנפשו ונשמתו. הוא לומד להכיר את הרצונות האלו, להבין את משמעותם, לתת להם לגיטימציה ואפילו ביטוי בחייו, במקום שיהוו מקור לאיום פנימי בלתי מודע, לאכזבות ותסכולים, לפחדים, דאגות לתחושה של חוסר מיצוי. במילים אחרות, בניגוד לחרדה המפושטת שהולכת וסוגרת את האדם בדלת אמותיו, פסיכותרפיה טרנספרסונלית לוקחת אותו בהדרגה ובעדינות לכיוון של פתיחות, העצמה והתפתחות, ואפילו אל היבטים של קיום וחוויה שלא הכיר בעבר.

יש כלים רבים מעולמות שונים שבהם אפשר להשתמש, אך מה ששונה כאן הוא הגישה או מסגרת ההתייחסות הכללית. כלומר, בעוד שבגישות הקודמות שתיארנו ההתייחסות היא בעיקר אל הסימפטומים, אל הגורמים ואל הפתולוגיה, טיפול בחרדות עם פסיכותרפיה טרנספרסונלית חותר גם אל מה שמעבר לאדם הפרטי או מעבר לעצמי, אל הוויה רחבה יותר שכולנו חולקים. כלומר, במהלך הטיפול קיימת גם שאיפה מתמדת לגלות, לחדש ולחזק את החיבור אל הוויה רוחנית או אוניברסאלית שכלל היצורים החיים והאנושות בפרט חולקת, הוויה שיש בה שיתוף, חמלה, ביטחון, הכלה ואהבה, ובה ניתן למצוא הקלה ואף מזור לחרדה.

אם נרד לטבען של חרדות, נראה כי כמעט תמיד המרכיב הבסיסי שלהן הוא תחושת סגירות, כליאה, איום על הקיום הפרטי, בידוד ואפשרות לתקיפה. תחושות בסיסיות אלו, והמחשבות הנלוות אליהן, מונעות מהמטופל להבחין כי האיום אינו כה עמוק וקיומי, ולעיתים אף אינו קיים בכלל מבחינה אובייקטיבית. כאשר מפתחים את הגישה אל מימד משותף של אהבה וחמלה, ניתן גם להתחיל לצאת מן הבידוד העמוק של החרדה, ולראות את הדברים כפי שהם – בין אם "האיום" לכאורה מגיע מאנשים אחרים, מסיטואציה של בחינה או אפילו מעכביש.

כך לדוגמא, ההבנה כי אנשים אחרים חולקים עימנו את החששות, את הכמיהות העזות לביטחון ואהבה, את הלב הרך והפגיע, ואת ההוויה המשותפת – עשויה לשנות את התפיסות הבסיסיות והסוגרות של החרדה, ובתוך כך גם לעורר יתר קבלה, רגישות וחמלה כלפי העצמי – תחושות הנובעות מעצמי גבוה יותר שאינו כה אישי ומבודד.

היבט חשוב נוסף של הגישה הטרנספרסונלית עבור טיפול בחרדות ובכלל, הוא חיבור אל הרצונות והכמיהות העמוקות ביותר שלנו כבני אדם. לעיתים החרדה נובעת מחסימה או מניסיונות חזקים שלא לחוש את הכמיהות הבסיסיות האלו, שהופכות אותנו לפגיעים, או מחסימה של כעסים עקב אי מילוי הכמיהות האלו – שמופנים כלפי העצמי ומעוררים בו חרדה הרסנית. כאשר נפגשים ומכירים את הכמיהות הבסיסיות הללו, על דרכי ההתבטאות השונות שלהן בחיים, עשוי להשתחרר מרכיב משמעותי מהמנגנון שמייצר את החרדה, ובתוך כך המטופל גם מצליח להיות במגע עם היבטים עמוקים ביותר ואף רוחניים שלו, המקדמים צמיחה עצמית. אכן, לפי הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית, טיפול בחרדות אינו מוגבל רק להגבלה של הסימפטומים, אלא קיימת בו הזדמנות להתרחבות, העשרה והתפתחות בתור אדם המהווה חלק מהוויה שלמה.

כמה מילים על האבחון הפסיכיאטרי והטיפול התרופתי

ראשית, חשוב להדגיש שאין כל צורך בקבלת אבחנה על ידי פסיכיאטר על מנת לקבל טיפול לחרדות מפסיכותרפיסט, פסיכולוג או כל איש מקצוע מוסמך אחר. יחד עם זאת, האבחנה עשויה להידרש במידה שיש צורך בנטילת תרופות. מדובר במקרים בהם החרדה עזה מאוד או מתמשכת ופוגמת באופן מהותי ביותר ביכולת התפקוד – לעיתים עד כדי כך שהאדם אינו מסוגל להתחיל את הטיפול הנפשי.

האבחנה נעשית כאמור על ידי פסיכיאטר אשר יקיים עם המטופל שיחה, ולעיתים גם עם מכרים, הורים וכדומה, על מנת לקבל תמונה של התסמינים. מדובר בתסמינים המשתנים בין סוגים שונים של הפרעות חרדה. כך לדוגמא, בהפרעת חרדה חברתית צריך שיתקיימו תסמינים כמו פחד גדול או חרדה ממצבים חברתיים שבהם יש פן של ביקורת או בחינה על ידי אחרים, פחד חזק מסיטואציות חברתיות בכלל, פגיעה מהותית בתפקוד היומיומי של האדם עקב החרדה, התמשכות של התסמינים על פני חצי שנה לפחות, היעדר פרופורציות בין הפחד ובין האיום הריאלי שבמצב, ועוד.

על סמך האבחון וחומרתו עשוי הפסיכיאטר (או לעיתים רופא משפחה) לרשום למטופל טיפול תרופתי. יש לציין כי הטיפול הפסיכותרפי בחרדות אינו שולל או מנוגד לנטילת תרופות, ולעיתים קיימת תקשורת קרובה בין המטפל והפסיכיאטר, אך השאיפה היא כמובן להקטין את התלות בתרופות עד כדי הפסקה מוחלטת שלהן. בדרך כלל מדובר בתרופות המעכבות את ספיגת הסרוטונין במוח, אשר להן לוקח כשבועיים – שלושה עד תחילת ההשפעה, או תרופות כדוגמת וואליום אשר מביאות להקלה מיידית במקרה של התקף עז. חשוב לזכור כי לתרופות האלו יכולות להיות תופעות לוואי בלתי נעימות, ושקיימת מידה של הסתגלות ושל תלות בהן, ובכל מקרה הן אינן מחזקות את דרכי ההתמודדות הנפשיות לטווח הארוך – כפי שעושה הפסיכותרפיה.

יחד עם זאת, בתקופות שונות ובמקרים מסוימים הן יכולות להועיל, ואף נחוצות על מנת להשיב לאדם את יכולת התפקוד, למנוע נסיגה להימנעות נרחבת שיש לה השלכות מהותיות על החיים, והן יכולות גם לתרום לתרגול הכלים הנרכשים במהלך הפגישות הטיפוליות.

 

אודות הכותבת

התוכן נכתב ע"י אורטל קמר, בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, בעלת תעודה של שיטת טיפול אנרגטית בשם "להאיר את ליבנו באינסוף", בעלת תעודה באימון קואצינ'ג המתמקד בתקשורת והקשבה ומטפלת בפסיכותרפיה טראנספרסונאלית. 
 

אהבתם? שתפו >>

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email