חרדה ממחטים, שנקראת בספרות המקצועית טריפנופוביה, הינה נפוצה באוכלוסייה ובעיקר בגילאים הצעירים, אך גם אצל מבוגרים. חשוב לדעת שחרדה מסוג זה קיימים טיפולים אפקטיביים וכדאי מאוד לטפל בה, ולו על מנת לשפר את איכות החיים וכדי שתוכלו לשמור על בריאותכם ולקבל את הטיפולים והבדיקות הדרושים.
מה זה פוביה ממחטים?
כאמור, לחרדה ממחטים קוראים גם טריפנו-פוביה, כאשר פוביה היא פחד חזק ומתמשך מפני דבר כלשהו שאינו באמת מהווה הסיכון לאדם. יש למשל אנשים עם פוביה מבעלי חיים, יש אנשים שיש להם פוביות ממצבים חברתיים מסוימים, ויש כאלו הסובלים מפוביה ממחטים ומדם (שבדרך כלל הולכים ביחד).
על פי המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי, פוביה היא פחד חזק ומתמשך עקב הנוכחות של אובייקט מסוים כמו מחט, או ממצב מצוי מסוים כמו בדיקת דם או זריקת קורונה, או מציפייה למצב או אובייקט מסוים. כלומר, לא חייבים שהפחד יופיע ממש כאשר באים לקבל זריקה או לעשות בדיקה, אלא ישנם פחדים וחששות המופיעים שעות ואפילו ימים רבים לפני הזריקה עצמה, ולמעשה יכולים ללוות את הילד או המבוגר לאורך תקופה ארוכה.
לפי המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי, חשיפה לאותו גירוי (למשל מחט או דם) תגרום כמעט תמיד לתגובה של חרדה, והיא יכולה לפעמים גם לאופי להוביל התקף פאניקה. התקף פאניקה הוא חוויה קשה המלווה בין היתר בסחרחורת, תחושה של כמעט עילפון ולפעמים אפילו התעלפות, חוסר שקט, דופק גבוה, הזעה, פחד חזק ועוד.
קריטריון נוסף של של פוביה לפי המדריך אמריקאי, הוא שהפחד חסר פרופורציות ביחס לאובייקט או לחוויה. יש לציין כי מרבית האנשים שסובלים מפחד ממחטים יודעים באופן מודע כי הם לא באמת נמצאים במצב של סכנת חיים או סכנה כלשהי, בוודאי לא לסכנה שמקורה במחט עצמה. יחד עם זאת הם עדיין חווים את הפחד החזק.
אחד הקריטריונים לפוביה ממחטים ולמעשה לכל פוביה אחרת, הוא שההפרעה נמשכת יותר מחצי שנה. יחד עם זאת, קריטריון זה אינו עזר במיוחד לילד או למבוגר שחווים מזה חודשיים או שלוש פחד חזק ממחטים ואינם יכולים להגיע למשל לקבל חיסון מקורונה, עירוי דם, חיסון לפני נסיעה למדינה אחרת, לעבור בדיקות דם וכן הלאה.
הקריטריון האחרון שהינו חשוב ביותר, הוא שהציפייה, חוסר הנוחות או ההימנעות ממחטים ודם מביאה לפגיעה בתפקוד. אומנם פגיעה בתפקוד היא הגדרה רחבה מאוד, ומספיק שילד יהיה מפוחד במשך יומיים-שלושה, יחלום על מחטים ולא יסכים לבוא לרופא – כדי שתהיה זו פגיעה באיכות החיים. אבל יותר מכך, מדובר באמת במצב העלול להוביל לפגיעה בריאותית.
אם ניקח את הדוגמה הכי קונקרטית ואקטואלית לימינו, הרי שיש אנשים שמתקשים מאוד עם המחשבה על קבלת חיסון לקורונה. אם אינכם דוגלים בחיסונים הרי שהבעיה כמובן אינה רלוונטית, אבל אם אתם מעוניינים להתחסן בעצמכם או לחסן את ילדיכם, הרי שפחד ממחטים עלול להוביל לאי קבלת חיסון או לפחות לדרמות גדולות סביב הנושא. באותו האופן יש אנשים הפחדים לעשות בדיקות דם המובילות לזיהוי בעיות, לקבלת תרופות וטיפול הולם, יש אנשים שנרתעים מקבלת תרופות וויטמינים בהזרקה וכדומה. במילים אחרות, באופן פרדוקסלי פחד ממחטים שנועד לכאורה לגונן עלינו מפני "סכנת" המחט, מוביל בעצמו לסיכונים בריאותיים
למה זה קורה דווקא לי?
למרבה הצער איננו יודעים מדוע אדם אחד מפתח פחד ממחטים ואחר לא. יחד עם זאת, ככל הנראה ישנם היבטים תורשתיים וסביבתיים. למשל ידוע כי הפרעות חרדה הינן שכיחות בקרב משפחות, בין האחים, בין ילדים להורים וכדומה. לכך מצטרף כאמור ההיבט הסביבתי, למשל אם להורה יש חרדה מפני מחטים הילד קולט ברמה זו או אחרת את הפחד ואת העובדה שמחטים מסוכנות מאוד, וישנה סבירות יותר גבוהה שילד כזה יפתח בעצמו פחד מפני מחטים מאשר ילדים אחרים.
בכל מקרה, מה שחשוב להבין הוא שלא מדובר בתגובה רציונאלית והגיונית. למעשה המנגנון הפיזיולוגי האחראי על החרדה בנוי בדיוק על מנת להוציא את ההיגיון מחוץ למשחק. זהו מנגנון שהתפתח לאורך שנים של אבולוציה שמטרתו היא להיכנס לפעולה אוטומטית בזמן מצבים שמהווים איום רציני, ובהם צריך לקפוא על המקום, לתקוף או לברוח. כמובן שבמקרה של חרדה ופחד שאינו ורציונאלי, המנגנון פועל בצורה חזקה מידי ומזהה איומים קיומיים היכן שהם לא באמת נמצאים, לרבות איומים במצבים שדווקא אמורים להועיל לבריאות כמו בדיקת דם וקבלת חיסון או עירוי.
האם אפשר לטפל בטרינופוביה
ניתן בהחלט לטפל בחרדה ממחטים ומדם באמצעות פסיכותרפיסט, פסיכולוג או איש טיפול אחר. כמו כן ישנה אפשרות להיעזר בתרופות אם כי חשוב לזכור שיש להן תופעות לוואי, ובכל מקרה הנטילה שלהן חייבת להתבצע על סמך אבחון והתייעצות עם רופא המשפחה או פסיכיאטר. יתר על כן, במקרים של פוביה ספציפית כמו פוביה ממחטים, במקרים רבים אפשר לפתור את הבעיה מבלי להזדקק לתרופות כאלו ואחרות.
באופן כללי המטרה בטיפול בחרדה זו היא שהמטופל יוכל לשאת אותה בצורה יותר טובה, פחות לפחד ממנה, פחות לייצר אותה באמצעות תפיסות ומחשבות, וגם פחות להימנע בחיים ממצבים שבהם היא מופיעה. עבודה זו נעשית לא רק בתוך חדר הטיפולים אלא גם בין הפגישות, כלומר אין זה מספיק שהמטופל לא ירגיש חרדה בתוך הקליניקה, שבה ממילא אין מחטים, אלא שיכליל את הלימוד שנעשה בקליניקה אל החיים שבחוץ. לשם כך המטופל מוזמן לעבוד גם בין הפגישות, למשל על ידי תרגול דמיון מודרך, לתרגל טכניקות הרגעה עם נשימות עמוקו,ת לשים לב למחשבות ולהחליף אותן במחשבות יותר חיוביות, לתרגל מיינדפולנס, להיחשף בצורה מדורגת למצבים העלולים לייצר חרדה, ועוד.
במידה והמטופל הוא ילד, ישנה חשיבות גדולה גם להדרכת הורים. תפקידם של ההורים הוא לסייע לילד במצבים רבים בחיים המעוררים חששות ודאגות, ובתוך כך גם ביקורים אצל הרופא. כפי שראינו, במידה וההורה בעצמו חרד מפני מחטים יהיה לו קשה להוות מודל לחיקוי וגורם מרגיע, וכדאי שיעבור טיפול בעצמו. בכל מקרה, חשוב מאוד שההורים ילמדו כיצד הם יכולים להוות דמות מרגיעה, למשל על ידי מתן מידע עובדתי לילד לגבי מהותן של הזריקות ומה שקורה אצל הרופא.
בתוך כך, יש לזכור כי חרדה היא מנגנון אוטומטי ושלחרדה ממחטים יש סיבה טובה, והיא שזריקות באמת כואבות. אין פלא איפה שיש ילדים רבים הם הפוחדים מהן. שנית, מאחר שמדובר במנגנון אוטומטי הוא לא נמצא באופן מלא בשליטתו של הילד. חשוב מאוד שלא להאשים אותו או לגרום לו להתבייש בפחד שלו, נהפוך הוא: יש לזכור כי ככל שההורה משדר לילד שהוא בסדר ושהמצב נורמלי, כך גוברים הסיכויים שהילד יוכל להתמודד בצורה טובה יותר ולהכיל את הפחד שלו מפני המחט או מפני דם.
שיטות טיפול שונות היכולות לעזור בפחד ממחט
אחת השיטות הנחשבות ליותר יעילות לטיפול בחרדה מפני מחטים, נקראת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או CBT. פסיכולוגיה טרנספרסונלית עושה שימוש גם בכלים המגיעים מ- CBT וגם ממסורות פסיכולוגיות אחרות. בדרך כלל המטרה בטיפול זה היא לזהות תפיסות ודפוסי חשיבה שגויים אצל אנשים הסובלים מחרדה, לראות כיצד תפיסות אלו יוצרות רגשות שליליים, וכיצד ניתן לאמץ דפוסי חשיבה חיוביים ואפקטיביים יותר עם שינויי התנהגות. כאשר מזהים את המחשבות הבעייתיות ורואים את חוסר מציאותיות שלהם, עם הפן השלילי שהן יוצרות, מתחולל שינוי לכיוון של תגובה רגשית יותר תומכת, חיובית ובונה.
לעיתים קרובות בטיפול כזה גם משלבים את הפן ההתנהגותי, המבוסס על חשיפה מדורגת. הכוונה היא לכך שתוך כדי הטיפול המטפל חושף את הילד או המבוגר באופן הדרגתי ובטוח, ומתחיל למשל בנגיעה בעור עם האצבע, לאחר מכן עם עיפרון וכדומה. ישנם מטפלים שגם מלווים את המטופלים מחוץ לקליניקה ותומכים בחשיפה יותר ויותר גדולה. העיקרון העומד מאחורי התנהלות זו הוא שככל שהאדם נחשף יותר אל מעורר החרדה עם תמיכה נכונה, כך הוא מסוגל יותר להכיל את הרגשות ולראות שהוא מסוגל לעמוד בסיטואציה, בעוד המחשבות והרגשות השליליים מאבדים מחוזקם ואחיזתם בהדרגה.
לבסוף, ראוי לציין כי טיפול בפסיכותרפיה טרנספרסונאלית יכול להיראות דומה מאוד לטיפול CBT במידה והמטפלת מחליטה שזו הגישה הנכונה ביותר. יחד עם זאת, היא יכולה להשתמש במגוון רחב של כלים משיטות פסיכולוגיות אחרות, כגון טכניקות הקשורות לטיפול הדינמי, מדיטציה, דרמה, יצירה וכדומה. בנוסף לכך קיימים הבדלים בגישה הבסיסית של פסיכולוגיה טרנספרסונלית, המובילה להבנות וחוויות שמספקות יותר ביטחון, כוחות, עוצמה, רגישות וחמלה של המטופל כלפי עצמו וכלפי אחרים.
בתוך כך, החיבור אל תובנות וחוויות יותר שלמות ומקיפות מנוגדת לחוויית הסגירות והכליאה של החרדה, ותורמת לתחושה של האדם שהוא אינו לבד, בטוח, מוגן וחזק יותר. למעשה פסיכולוגיה טרנספרסונלית לא רואה חרדה ממחטים בתור פתולוגיה אלא הזדמנות להתגברות על קושי ואף לצמיחה לעבר אופקים חדשים.
